צילום: סמדר כרמל

יש לי קשר רחוק עם ענת רסיס אריאל – סבא שלה ואבא שלי הקימו את ענף ההדרים בעמק-החולה ושמרו על קשרים מקצועיים ארוכים וטובים. היא גם גדלה במחזור של הבן שלנו כאן

"אני בתם של גל ודורית רסיס", פותחת ענת. "אחות של טל הנשוי למיכל רסיס הגרים בגח"א ושל מיכל הגרה במגדל-העמק. אני אמא לעודד בכיתה ט' ועידן בכיתה ה'. בארבע השנים האחרונות אני חולקת את חיי עם חיים ברסימנטוב, ואנחנו גרים כאן ובנתניה". היא פסיכולוגית חינוכית, בעלת שני תארים בפסיכולוגיה והתמחות.

עם הילדים

"למדתי נוירו-פסיכולוגיה שיקומית לתואר שני ועשיתי סטאז' בבית-לוינשטיין עם ילדים פגועי ראש, שלאחריו החלטתי שאני רוצה לעבוד כפסיכולוגית חינוכית עם אוכלוסיית ילדים בריאים יותר. במשך 14 שנים עבדתי בשירות הפסיכולוגי-חינוכי בבנימינה – גבעת עדה, כפסיכולוגית האחראית על התערבות במצבי חירום במערכת החינוך. למשל, במשפחות בהן נפטר הורה, מחלות קשות, התאבדויות ופגיעות מיניות. עסקתי גם בהכנת מערכת החינוך מבחינה פסיכולוגית למצבי חירום כגון מלחמה, רעידות אדמה וכדומה".

בשנים האחרונות היא עובדת במסגרת עמותה לילדים בסיכון, בגן תקשורת של ילדים עם אוטיזם בנתניה. "אני מרכזת צוות טיפולי, הכולל מטפלים ממקצועות פרה-רפואיים שונים: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול באמנות, קלינאית תקשורת, קידום מיומנויות חברתיות וניתוח התנהגות. מספר אנשי הצוות בגן תקשורת גדול ממספר הילדים בגן ובנתניה יש מעל 20 גנים כאלה. אנחנו מלווים את הילדים והמשפחות לאורך שלוש שנים ונוצר קשר משמעותי מאוד עימם".

צילום: סמדר כרמל

יש לה קליניקה פרטית בקיבוץ כבר כמה שנים, שם היא מטפלת בילדים והוריהם. "אני מטפלת במגוון רחב של קשיים, למשל בהפרעות חרדה והפרעות התנהגות תוך שימוש בביופידבק ככלי טיפולי מסייע המאפשר לווסת את הגוף והנפש. כמו כן אני מדריכה הורים וצוותים חינוכיים. מאז הקורונה מתבצע חלק מהטיפולים בזום וחלק פנים אל פנים".

הצרות של המגיפה

ענת מתייחסת להשפעה הנפשית של תקופת הקורונה על ילדים. "יש המעטה בהתייחסות לבעיות נפשיות ותפקודיות שהופיעו והתחזקו מאז הקורונה. אני כבר 17 שנים במקצוע ומעולם לא עבדתי בכזו אינטנסיביות, איכותית וכמותית. כמות וחומרת המקרים רבה יותר, עוצמת הסבל גדולה יותר וילדים ובני נוער סובלים יותר מדיכאון, חרדה, בדידות, אלימות, סירוב ופחד ללכת לבית-הספר, נשירה מלימודים, שימוש באלכוהול וסמים. אני פוגשת נערות ונערים רבים עם הפרעות אכילה, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, הפרעות שינה והתמכרות למסכים. כולן תופעות מוכרות וידועות, אך כעת הן בשכיחות ועוצמה מוגברת. ילדים רבים, שבעבר היו מצליחים להתמודד עם הקשיים בעצמם או בעזרת הוריהם, זקוקים כעת לעזרה מקצועית, היות שמה שעבד בנסיבות נורמליות – כבר לא עובד. עמיתיי ואני פוגשים את אלו שמגיעים לבקש עזרה, אבל רובם לא מגיעים".

לדבריה, היא פוגשת הורים מותשים ומודאגים ומורות שחוקות לאחר התנסות ממושכת ולא כל כך מוצלחת של הוראה בזום. "במקרים רבים אין למערכת החינוך בכלל ולמורות בפרט, את הכלים והמשאבים להתמודד עם הבעיות שהציפה הקורונה, כולל אלימות ובידוד חברתי. נוצר פער בין ההשקעה של המורים בלמידה מרחוק (הכנת מצגות, השקעה בתכנים וכלים מקוונים חדשים ומעניינים) מול ילדים המשוועים לקשר ישיר ולא לשעות מסך. מורה ותיקה לביולוגיה בתיכון, מספרת שלקראת הכנה לבגרויות היא לא מכירה את התלמידים שלה, כי במשך שנתיים הם הופיעו כריבועים שחורים על מסך המחשב. היא ניסתה להכשיר אותם למעבדות בזום, אך זה לא באמת אפשרי".

גם הורים רבים חווים שחיקה ולחץ לאחר שנאלצו להתמודד עם לימודי הזום של כמה ילדים במקביל לעבודה מרחוק ולעיתים בנסיבות של איבוד מקום עבודה ולחץ כלכלי שלא חוו בעבר. המצוקה הזו מתבטאת לא פעם גם בעלייה ברמת האלימות המילולית והפיזית בתוך המשפחה.

צילום: סמדר כרמל

בודדים בבידודים

מאז הקורונה "ללכת לבית-הספר" הפך למושג שאינו מובן מאליו במשפחות רבות. "ילדים נעדרים מהלימודים בשיעור גבוה הרבה יותר ומטופלים אצלי ילדים המתקשים מאוד ללכת לבית-הספר. הם פיתחו סרבנות וסובלים מחרדה חברתית והאינטראקציות החברתיות בבית-הספר נחוות כאיום קיומי כשהגוף שלהם מגיב בהתאם. נדרשת במצבים כאלה התערבות מערכתית עם הילד, ההורים וצוות בית-הספר".

טיפולים רבים שהחלו לפני הקורונה, נקטעו עקב הסגרים והבידודים הרבים. "קטיעת הרצף הטיפולי הקשתה על התקדמות בתהליכים מתמשכים ומצד שני, היו לא מעט מטופלים שכבר סיימו טיפול בעבר וביקשו כעת לחזור לתמיכה וליווי. למשל, אני מלווה בוגרת צעירה שסיימה בי"ס חינוך מיוחד ונמצאת בתהליך המעבר למסגרת חוץ-ביתית. הטיפול נקטע בכל סגר או בידוד וכך גם תהליך הקליטה במקום בו היא מיועדת לגור ולעבוד. תהליך שאמור היה להסתיים בהצלחה בתוך מספר חודשים, מתמשך כבר יותר משנתיים והקושי עבורה ועבור המשפחה הוא עצום".

גם כשהדברים חזרו לכאורה לשגרה, מתקשים הילדים להסתגל אליה. השילוב בין הלימודים, החוגים, הצהרונים והפעילויות המשפחתיות נחווה אצל רבים מהם כעמוס מדי ומציף.

"חלקם פשוט לא ידעו איך להתנהל עם זה לאחר זמן ממושך בבית עם ההורים, האחים והמסכים וילדים מסוימים לא מצליחים להתארגן עם העומס החדש-ישן. חשוב לציין כי אני מתרשמת שבקיבוץ נהנו מרבית הילדים מיתרונות החינוך הבלתי-פורמלי שלנו. הם חוו פחות ניכור, התאפשר להם לפגוש חברים ומדריכים בשבילים, במגרש, על הדשאים ובבתים. הם זכו ברציפות רבה יותר של קשרים חברתיים בתוך מסגרת מסודרת, בזכות הפעילויות שהתקיימו, ואני סבורה שזה תרם רבות לחוסן הנפשי שלהם".

צילום: סמדר כרמל

אז מה עושים?

הקורונה העלתה לשיא את "תופעת המסכים" וענת אומרת כי נתונים עדכניים מראים שבסגרים, הגיעו ילדי ישראל לממוצע של 12 שעות מסכים ביממה. "זה הרבה יותר ממה שהיה לפני הקורונה וברור שהמצב לא רצוי ולא בריא. מאידך, לפעמים זה היה המפלט היחידי עבורם, כשכולם סגורים בבית בבידוד חברתי כפוי כשהורים רבים ממשיכים לעבוד, ללא פנאי לילדים.

בצד החיובי – אני רואה שהילדים משחקים במשחקים מקוונים משותפים, חווים אינטראקציות חברתיות ומתאמנים על פתרון בעיות וקונפליקטים. בצד השלילי, מדובר בחומר ממכר כאשר קצב האירועים במסך מהיר מאוד, עוצמת הצבעים והצלילים גבוהה ביותר ואילו בחיים זה לא כך. יש ילדים (הרבה פעמים עם הפרעות קשב וריכוז) אשר לאחר שימוש מאסיבי במסכים, חווים את המציאות כאפורה ומשעממת. במצבים כאלה נראה ילדים עצבניים, קצרי רוח, הכמהים למסך בכל זמן".

היא אומרת שלא צריך להיות איש מקצוע כדי לשפר את הרווחה הנפשית של ילדינו. "אני ממליצה להקפיד להיות בקשר עם הילדים, לא לוותר על המאמצים, ולנסות שוב ושוב בכל דרך ובכל ערוץ. בדקו עם ילדיכם ועם עצמכם מה עוזר לכם בדרך כלל במצבי קושי והדגישו את כוחות ההתגברות וההתמודדות של הילד. נרמלו את המצב, העבירו לילדים מסר שכמעט כל תגובה היא נורמלית במצב הלא-נורמלי הזה. צרו סדר ועוגנים ביום, שיהוו מסגרת המאפשרת וודאות לנו ולילדים (ארוחות משפחתיות, פעילויות). עודדו פעילות גופנית המזרימה אנדורפינים ומשפרת את מצב הרוח והגוף. עודדו ביטוי של מצוקה, אל תיבהלו ואל תכחישו אותה. הדיבור על המצוקה מפחית אותה ומאפשר פרספקטיבה וחיבור לכוחות הפנימיים. עודדו קשרים חברתיים בערוצים השונים ושדרו תקווה ואמונה שלכל בעיה ימצא מגוון של פתרונות ושמצבי המצוקה הם זמניים ויחלפו".