זה סיפור על גנן ישראלי צעיר שעבד אצל אלמנה שוויצרית מבוגרת, על משא ומתן קשוח, על אוכל טעים ובעיקר סיפור על סיר יוצא דופן.

קצת אחרי שלחם בחווה הסינית והשתתף בכיתור הארמייה השלישית של צבא מצרים, החליט גיורא ידיד לצאת לנשום קצת אוויר אחר, אוויר פסגות של האלפים וטס לשוויץ.

"גרתי עם אשתי השוויצרית דאז בעיר באזל", הוא מספר. "ומה עושה חקלאי מעמק חפר כדי להתפרנס בבאזל? הופך לגנן".

הוא החל לעבוד אצל גנן שווייצרי שהבין עד מהרה עם מי יש לו עסק. "הפכתי להיות מנהל הצוות, כשהעובדים שלי היו צרפתים ואיטלקים. אחד מהמקומות הראשונים בהם טיפלנו בגינון, היה ביתה של אלמנה שוויצרית מבוגרת. יום אחד היא ביקשה שאעזור לה להוריד משהו מעליית הגג. עליית הגג שם לא הייתה מה שאנו מכירים מהקיבוץ, אלא מקום ענק ובו חפצים רבים".

עבור גיורא, מתברר שזו לא הייתה סתם עלייה, אלא המקבילה למערת הקסמים של אלאדין.

"עליתי לשם וחטפתי סחרחורת", הוא זוכר. "בעלה המנוח היה אספן והיו שם דברים מטורפים וידעתי שאם נחום, אחי, היה שם הוא היה מתעלף. מהר מאוד צד את עיני הסיר הזה. שאלתי אותה למה הוא נועד ומתברר שהוא היה מעין מכונת כביסה מוקדמת. הוא עשוי כולו נחושת ויוצר בעבודת יד".

כן, כן. בתוך הבסיס מדליקים עצים, מחממים מים בצינורות שהופכים לקיטור וכך, בפיילה העצומה שמעל, ניתן לכבס. כמובן שאצל גיורא בראש החלו מייד לעבוד הגלגלים ולדוש בשאלה, איך הוא מביא את הסיר הזה לגבעת חיים איחוד.

"שאלתי אותה אם אוכל לקנות ממנה את הסיר", הוא אומר. "היא סירבה ולאחר שלחצתי במשך הזמן, היא נקבה במחיר של 6,000 פרנק שוויצרי". (הערת מערכת – אז, באמצע הסבנטיז, סכום זה היה פחות או יותר שווי צי הרכב של גח"א).

כמובן שהסכום היה מחוץ להישג ידו. אבל הוא המשיך לבדוק מדי פעם את מצב הסחורה. "הבנים שלה לא התעניינו במה שהיה בעליית הגג וחשתי שאולי יש אפשרות להגיע אל הסיר".

לאחר לחצים, היא הסכימה לרדת ב-50 אחוזים. "היא נקבה בסכום של 3,000 פרנקים, אבל כמובן שזה היה עדיין יקר מדי עבורי, אבל התעודדתי מהירידה אל חצי מהסכום המקורי. בסופו של דבר, לקראת סיום העבודה שלי אצלה וכאות תודה על ההשקעה שלי, סיכמנו על 1,000 פרנקים. כשבאתי עם הסכום הזה בכיס ושילמתי לה, היא לקחה ממנו 200 פרנקים ושמה לי בכיס". כך עשה הסיר הגדול את דרכו על פני הים, במכולה שחזרה עם גיורא לקיבוץ. "כשהגעתי, התחלנו להכין בסיר מרקים בסיועו של משה פרץ, שהיה אז הטבח ואט-אט הפך הסיר למרכז של ארוחות שכונתיות ואפילו כיכב בחתונות שהיו פה בקיבוץ. באחת הפעמים החזירו לי אותו במצב לא טוב ואז החלטתי שדי".

במשך זמן רב היה הסיר במנוחה ולאחרונה הוחלט להחזירו לפעילות, אלא שכמו כל מה ששוכב בימ"חים זמן רב, מתברר שצריך לא מעט עבודות כדי שהכל ישוב לעבוד כמו שצריך. "היה חור בסיר, לכן העברתי אותו לטיפולו המסור של שכני, גלעד רפאלי, שתיקן אותו וכך אפשר היה להמשיך לכיוון הערב הזה", מסכם גיורא.

את "הערב הזה" אירגן נמרוד ידיד ומי שלקחו פיקוד על מה שהיה בסיר הם רס"ל נ' (סגן מפקד היחידה המיוחדת של העלון) ורס"ב ד' (המנטור של כוחות הבטחון בגח"א) שארגנו, חתכו, ערבבו ובערב נר שביעי של חנוכה, התכנסו בחצרו של נמרוד ידיד מבחר דמויות מהעבר, ההווה והעתיד של גבעת חיים איחוד, כדי לבדוק האם הסיר בכושר, כמעט יובל לאחר עלייתו ארצה.

המסקנות? היה שווה את המאמץ, את המשא ומתן הקשוח ואת ההפלגה לישראל. הסיר השוויצרי עדיין מנפק מטעמים, אבל הכי שווה היה לשבת שוב עם גיורא ולשמוע את סיפוריו.