ממי לברון המליצה לי לשוחח עם הילה אשורי ממשגב-עם, אחת מברי-המזל שמצאו כאן מקום רגוע ורחוק מגבול הצפון וממתקפות החזבאללה. בשלושת החודשים האחרונים ומאז המקרה בו נהרג במשגב-עם חבר קיבוצה שנפגע מכטב"ם, היא שוהה אצלנו בגבעת-חיים איחוד וכיום היא מתגוררת בחדרון צנוע אצל יפתח לברון.

גם לאחר שנה כאן, היא ממשיכה להתרשם מיופיו של הקיבוץ וכל מה שיש לו להציע לחבריו, תושביו ואורחיו. בטיוליה הרגליים ברחבי הקיבוץ שהוא אחד היפים שבקיבוצים היא מצלמת עצים, פרחים ונופים מרשימים.

נפגשנו אצל עזרי והיא נענתה לבקשתי לספר קצת על עצמה: במקביל ללימודי טיפול באמנות, היא עוסקת באמנות כבר יותר מ-30 שנים. בעבר היא גרה כ-13 שנים בתל-אביב, שם למדה הוראת חינוך-גופני ושם גם פגשה את ממי והן בקשר כבר שנים רבות. הילה נהנית מהאירוח של ממי בגבעת-חיים ומהעזרה שהיא מעניקה לה מאז שהיא כאן.

היא עבדה שנים רבות כפקחית הגנת-הצומח על מזיקים בשדות ופרדסי הקיבוץ הנמצאים בעמק-החולה ועושה זאת חלקית גם כיום ולצורך עבודתה בחקלאות, למדה על הגידולים השונים ומזיקיהם בקורסים יעודיים של "הגנת הצומח". כל זאת, כאמור, לצד עיסוקה באמנות במיזמים שונים וכמורה לקרמיקה בצפון כשאת עבודות הקרמיקה שלה היא מכרה גם בראש-פינה העתיקה. הילה מגוונת את עיסוקיה בהכנת ליקרים וגידול סחלבים המחכים לקונים בביתה במשגב-עם.

התעניינתי בעיסוקיה האמנותיים במשגב-עם ומצאתי בכתובים שהיא פועלת שם מתוך מה שהיה פעם בית התינוקות במשגב-עם, בו התרחש הפיגוע באפריל 1980 ובו נהרגו פעוט, מזכיר הקיבוץ ולוחם סיירת גולני.

המבנה נותר נטוש במשך שנים לאחר הפיגוע. אף אחד לא רצה להיכנס לשם ואביה של הילה שיפץ עבורה את המקום, בנה לה אובניים ותנור לקרמיקה והמקום הפך לביתה ולגלריה מקסימה בה הציגה את עבודותיה לאורך שנים מאז תחילת שנות ה-2000. על המקום הייחודי הזה במשגב-עם, אומרת הילה: "עשיתי כאן גן פורח יפהפה. אני מחזיקה בית שהוא גם אנדרטה". 

היא מספרת כי אביה, אברהם אשורי (במקור מחיפה) נפטר לאחר שהשלים את מלאכת שיפוץ בית-הילדים. מסתבר שהוא היה מתאבק בהפועל חיפה ובקבוצת ההיאבקות של גבעת חיים וזכה גם באליפות המדינה.

"המעבר מקיבוץ קטן לקיבוץ גדול הוא מאתגר. סיפור הפינוי שלי מתחיל בתחילת המלחמה ואז הייתי בבקעה כחצי שנה ולאחר מכן עברתי לבת-חפר, שם גר אחי. במשך קרוב לשנה הגעתי לכאן בסופי שבוע, כאשר לפרנסתי מכרתי ואני עדיין מוכרת בדוכן שלי בנחלת בנימין עבודות קרמיקה מגוונות ואת ספרי האמנות שהוצאתי. כשהגיעו לארץ תיירים, זה היה עסק לא רע וכעת, כשהלקוחות הם בעיקר מקומיים, העסק קשה יותר".

לביאה בן-אור אפשרה לה להשתמש בתנור הקרמיקה של החוג בסביום והיא מחמיאה לה על קבלת הפנים. היא זכתה לכך שאחת מעבודות הקדרות שלה (ראו תמונה) מוצגת בביאנלה לאמנויות במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב ומאז היא שומרת על נוכחות בביאנלה, ממשיכה למכור את יצירות הקדרות שלה ואת ספרי האמנות שלה ("אמנות עירומה") בנחלת-בנימין בתל-אביב ונהנית מאוד מגבעת-חיים, נופיה ואנשיה.

היא לא מתגעגעת לימים בהם שהתה עם ילדי הקיבוץ האחרים במקלטים, תחת מתקפות הקטיושות ומתקפת המחבלים על הקיבוץ, בהיותה בת 16 בלבד. המצב הנוכחי במשגב-עם קשה לה ועוד יותר מכך לחברים שנשארו שם והיא מקווה לימים רגועים יותר בקיבוץ, בגליל-העליון ובעמק החולה.