להלן מה ששלמה כתב בסיום דבר העורכים האחרון – "חייבים להיות מוסדות ואנשים הקשובים לחבר, גם אם הוא לא מעורב חברתית ולא מסתדר עם מנהל הקהילה או בעלי תפקידים אחרים בקיבוץ, כך שלא יווצרו תנאים של כעס, מרירות ועוגמת נפש, העלולים להביא אנשים למעשים קיצוניים".

האם יש אפיקים מתאימים לאנשים הרוצים להביע תרעומת וכאב? וכיצד יש להביע אותם?

אייר זאב גוטקינד (אבא של פתי ידיד) 1968

בפייסבוק של הקיבוץ לאחרונה היו דיונים סוערים. חלקם עניינים (גם אם סוערים) וחלקם פחות. הפייסבוק (או כמו שאלכס מכנה אותו בכתבה שלו: ספר הפנים) הפך להיות "שולחן חדר האוכל" שלנו, וצריך לחשוב כיצד אנחנו רוצים שיראה השיח שלנו – מצד אחד מכבד, ומצד שני מכיל גם את המקומות הפחות נעימים.

לנו אין כמובן תשובות. אנחנו רק מניחים כאן לפניכם את הנושא החשוב הזה, כדי שנחשוב עליו.

ביום ראשון היינו אומרים לסגור את העלון כדי להדפיסו ולחלקו ביום חמישי אחה"צ. החלטנו באופן חד פעמי וספונטני לשנות קצת מהפורמט, ולזרום עם האירועים האחרונים ועם הטקסטים. הרציונל שעומד מאחורי השינוי הוא לתת ביטוי כמיטב יכולתנו לתהליך שקרה בקהילה, כדי שניתן יהיה ללמוד ממנו לעתיד. כמו כן, ברור לנו שיש אנשים שאינם מודעים לכל מה שמפורסם, והעלון הוא המידע העיקרי שממנו הם ניזונים. כמובן שלא יכולנו לתת במה לכולם, וניסינו להעביר את רוח הדברים. חלק מהחומרים נלקחו מהפייסבוק, אז הם כתובים בצורה קצת אחרת מאשר טקסט מנוסח ומוקפד אבל זה חלק מהפורמט שהיה חשוב לנו לשמור. עמכם הסליחה, שלא כל הדברים שהיו אמורים להתפרסם יפורסמו עתה, אלא בעלון הבא, שנשתדל שיהיה קרוב.

לכבוד ט"ו בשבט, בואו נשים לב לזרעים שאנחנו זורעים.