אז נגוז הגז.

עבור חלק מחברות וחברי "הקהילה" זה היה חלום, הבטחה של קשת בענן שבקצותיה ממתינה בינות עננים מוזהבים אותה אלדורדו מיתולוגית אשר תמטיר עוד ועוד גשמי ברכה שיציפו את "הקהילה" בכמויות כסף בלתי נדלות, למטרות ציבוריות ואישיות.

עבור אחרות ואחרים (מסתבר שרוב בעלי זכות ההצבעה ב"קיבוץ המתחדש") זה היה סיוט של אוויר טעון בחלקיקי זיהום, אווירה טעונה ורעילה מול השכנים בעמק ועוד מרעין בישין. אלו גם אלו התעוררו ביום ראשון, מי מחלום ומי מסיוט, אל המציאות.

ובמציאות הזו אכן נגוז הגז, אך ניתן להבחין כי משקעים ייחודיים אשר צפו במהלך התהליך, נותרו לרחף באוויר – חוסר אמון בממלאי תפקידים, חשדנות במניעי הנהלת הקהילה, אמירות לא קלות ועתיד כלכלי לוט בערפל אל מול השיוך המתקרב.

למתבונן מהצד, המאבק על הגז בתוך גח"א, היה דוגמה מרתקת לעידן בו אנו מצויים, הלא הוא עידן "פוסט-אמת".

במשך שבועות ארוכים, הציג כל צד בלהט עובדות, מספרים וטענות המנוגדות ב-180 מעלות לטענות הצד שכנגד ובעידן בו אנו חיים כאשר למה שנקרא "עובדות אלטרנטיביות" יש משקל שווה לאמת – אין לאדם מן היישוב שום סיכוי להבין ולדעת את הנתונים והעובדות או את הבסיס עליו נוצרו.

התוצאה, כפי שאנו רואים בכל רגע בארץ ובעולם, היא שכל צד מתבצר מאחורי חומות של אמוציות, חומות הנותרות על עמדן לעיתים גם הרבה אחרי שסיבת המאבק נגוזה.

אפרופו אמוציות – למרות שכתבות העלון זוכות לתגובות בכל גליון מחדש, הרי שהתגובות לכתבה אודות ענף הנוי שפרסמנו לפני חודשיים, חרגו מהרגיל בהיקפן וגם באופיין האמוציונאלי אשר העיד כי מדובר ביותר מאשר צורתן של הערוגות או גבולות הדשאים.

החל מאמא שלי, עבור בדמויות בטחוניות בולטות וכלה באנשים שבדרך כלל לא מתעניינים כמעט במה שמתרחש פה – אי אפשר היה לטעות בכך שמדובר בנושא המבעבע ללא הפסקה מתחת ומעל אדמת הקיבוץ. אז כאן, בגליון יוני של העלון האיכותי ביותר בתנועה הקיבוצית, תוכלו לקבל שתי פרספקטיבות נרחבות בנוגע לנושא אמוציונלי זה.

מאחלים לכם קריאה אמוציונלית וקיץ נהדר.