מהריאיון עם אייל ניסן עולה בבירור הצורך והרצון ביצירה של "איזון מחודש" שיצוק תוכן וצורה לחיי הקיבוץ.

העלון הוא כלי בניין שיכול לעזור בעיצוב הקהילה, אולם הוא מצריך מעורבות והשתתפות. רבים תופסים אותנו בשבילים עם הערות ותגובות. אולם כשאנו מבקשים "אז תכתבו על זה לעלון", אנו נתקלים בפחד, מבוכה, או נסיגה טקטית לאחור "הייתי רוצה, אבל אין לי זמן…"

להימנעויות האלו אין הצדקה בעינינו. ראשית, העלון איננו מגזין לספרות, ואנו מקבלים בברכה כל רמה של כתיבה. אנו גם עוזרים ובונים ביחד עם הכותבים את מאמרם כך שהוא יצא ברור ובהיר, זאת מבלי לאבד מהתוכן והסגנון הייחודיים.

גם בסוגיית הזמן, העלון יוצא אחת לחודש. על מנת לכתוב קטע של עמוד או שניים לא נדרש הרבה, ולא מדובר בהשקעת זמן אסטרונומית.

מכשלה אחרת היא הביישנות והמבוכה – "מה יגידו?" נכון, בכתיבה יש תמיד ממד של חשיפה ויציאה מאזור הנוחות. אבל בסופו של דבר התגובות הן חיוביות ומפרגנות ומפצות על תחושת המבוכה. גם לא הכול חייב להיות שנוי במחלוקת. נשמח לקבל קטעים שמחים ומפרגנים, שעושים טוב על הנשמה.

אז ברכות לאלו שכבר העזו וכתבו, וקריאת עידוד לאלו שעדיין לא. אנו מזמינים אתכם להשתתף ולשתף בדעה, סיפור, חוויה או סתם, להכניס אותנו ואת הקוראים אל תוך חדר המגורים שלכם, אפילו אם הוא קצת מבולגן.

הקיבוץ עכשיו פורח בגוונים ססגוניים, ולאן שמסתכלים יש כל כך הרבה פריחה שזה פשוט עושה טוב על הלב.

מקווים שגם אתם חשים כמונו,

היידי ואמיל

עורכים: אמיל זיידמן, היידי עפרון

צילומים: דורון לנג, חגית בוכהולץ, אדם ויפעת הישראלי, גארט סטיוארט,

אסנת רחמני, ענת אופיר

 מגיליון שעבר: אלה נבון ערכה את "ראיון החורף" בבית האלון 

עלון בתוכנו מס' 924

01.3.2013 י"ט באדר, תשע"ג