בימים ובשבועות האחרונים מתנהל בקיבוץ ויכוח סוער על המרכז המתוכנן. ברקע נזרקות סיסמאות על ערכים, על תהליכים ועל כספים. נשלחים מכתבים ונכתבים מאמרים ודעות.

אולי נאמר כבר הכל? מדוע חשוב לי להביע את דעתי? ממספר סיבות – ראשית, מהתכתובות השונות נוצרה מראית עין שמדובר בממסד מול קבוצת חברים. אני מאמינה שזו מראית עין בלבד, ומשיחות עם חברים רבים אני יודעת שרבים התומכים בתוכנית המרפאה. לדעתי חשוב שאנחנו, חברי הקיבוץ מהשורה, נביע את דעתנו וניצור שיח רחב ומאוזן. שנית – כחברת מועצה אני שותפה לדיונים הרבים שהתנהלו בנושא, ואולי לא כל החברים מודעים להם. וברמה הכי בסיסית ואנושית – בוקר אחד, לפני שנה או שנתיים, אמיר ואני נסענו להעוגן. להפתעתנו בצומת עמדה קשישה, כבת 90,  ותפסה טרמפים לקיבוץ. כמובן שעצרנו, ובדרכנו הקצרה שמענו ממנה שהיא חוזרת מתור אצל הרופא. יש כמובן הסעה, אבל היא הייתה צריכה לחכות מעל שעה והחליטה לתפוס טרמפים. קיבוץ העוגן, נמצא במרחק קצר מאוד מהמרפאה האזורית, אולי דקה באוטו. אבל מה עם מי שאין לו רכב (בעיקר קשישים)? באותו היום הבנתי שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי לא להגיע למצב הזה בגבעת חיים.

הקיבוץ בשנים האחרונות עבר שינויים רבים ואנו, כתושבי השכונה, הדוגמא החיה (והתוססת) לכך. אוכלוסיית הקיבוץ גדלה והתגוונה במהירות. לי אישית, חשוב שיחד עם הגדילה הזאת, נשמור על היותנו קהילה הדואגת לכל חבריה על צרכיהם השונים. אני חושבת שעלינו, החברים הצעירים, מוטלת במיוחד החובה לדאוג לכך. דווקא אנחנו, שצרכינו אולי שונים – לרובנו יש מכונית (או שתיים) העומדות בחניה הקרובה לביתנו. רובנו נמצאים בשלב שבו רוב שעות היום אנו דואגים לפרנסתנו ולמשפחתנו. אל לנו לשכוח שהקיבוץ נבנה כבר במשך שנים, ושאת הבסיס לקהילה החמה הזו הניחו חברים ותיקים יותר ופחות. אנחנו, ככל שאנו משפיעים יותר על אופי הקיבוץ, חייבים לזכור שאנו שותפים במשהו גדול יותר, וכפי שתושבי הקיבוץ הוותיקים החליטו להשקיע ולבנות שכונה נוספת, להשקיע בחינוך ובשיפוץ המבנים, להשקיע בתרבות ובערבים רבים המיועדים לילדים – אנו אלה שצריכים לעמוד בחזית ולדרוש שנדאג גם לצרכי החברים המבוגרים יותר.

מעבר לכך, אני מאמינה באמת ובתמים שכולנו, מגדול ועד קטן נצא נשכרים ממרפאה אזורית, עם שירותים מורחבים, כאן אצלנו. המתחם הזה טומן בתוכו פוטנציאל רב, ובמיוחד כאשר לקיבוץ אין שותפים בשלב הראשון. אנחנו נוכל להשפיע על אופיו ואיזה סוג של תכנים נרצה ליצוק לתוכו.

לגבי התהליך – שמעתי אמירות כאילו לא נעשה דיון רחב, לא שקלו את כל האפשרויות ולא שמעו את דעת החברים, טענה זו רחוקה מלהיות נכונה – לפני כ 3 שנים התקיים דיון במועצה לגבי מרכז השירותים. לפני כשנתיים (תחילת 2012) התקיים דיון נוסף ובו הוצגה תוכנית למרכז אשר במהלכה נשמעו דעות שונות והארות (והערות) שונות. בעקבות דיון זה נעשו שינויים והתאמות (בעיקר הקטנת השטח המבונה) והתקיים דיון נוסף במועצה. בין לבין (וסלחו לי שאיני זוכרת את התאריך המדוייק) התקיימה גם הצבעה בקלפי. כל ההחלטות התקיימו בהצבעה במועצה וכולן התקבלו ברוב גדול (ולעיתים פה אחד). התוכנית המפורטת לגבי המרפאה האזורית (במבנה המג"ח) הובאה גם היא לאישור המועצה ולאחר דיון שהתפרש על פני שתי פגישות על מנת למצותו, עברה ברוב גדול .

בעניין זה המסר שאותו חשוב לי להעביר לכל חברי הקיבוץ ובפרט לתושבים החדשים – מתנהלים בקיבוץ דיונים עקרוניים וחשובים ובהם נשמעות דעות שונות ומגוונות. אופיו ועתידו של הקיבוץ חשוב לכם? – תהיו מעורבים! גם אם אתם לא חברי הנהלה או חברי מועצה – הדיונים פתוחים וכולם מוזמנים. מועדי המועצות והנושאים לדיון מתפרסמים מראש (באתר, ב"בתוכנו" ועל גבי לוחות המודעות). ובאותה הנשימה – לאלו המעורבים ומשמיעים את דבריהם – צריך לקבל לכבד את התהליכים הדמוקרטיים, ולהבין שלא תמיד דעתכם מקובלת על רוב הציבור.

אני מבקשת לקרוא לכלכם – אנא, בואו נשמור על המקום הזה כמקום שנעים לחיות בו, מקום אשר מקבל ומתחשב בצרכיהן של האוכלוסיות השונות בו. זהו איזון מופלא אך עדין, ונדרשת מכולנו מידה רבה של אכפתיות וראיית האחר.