באסיפות, כידוע, דיברו רק עברית. התחלתי ללמד את עצמי עברית כדי שאהיה מעורה בנעשה סביבי. במעט הזמן שהיה לנו אחרי העבודה רשמתי לעצמי כל יום את המילים החדשות ששמעתי באותו יום, והשתדלתי לזכור אותן. כך רכשתי את השפה, בכוחות עצמי.
לראשונה נפגשו ילדינו פגישה ממשית עם שכניהם ואחיהם מגולת תימן, ורב היה ערכה, אולי יותר משעות רבות של שיחות ופעולות בתוכנו או בין המדריכים לקבוצותיהם, שכוונתן יצירת הקשר עם ילדי המעברה.
יש מפגשים לדור הקשיש
עם שכנינו מעבר לכביש.
הקשר נותק לפני חמישים שנה
אך בשמחה הפגישה חודשה.
"מס מקצבאות", דבר שלא מקובל ואולי גם לא חוקי. הקצבאות, שהצטברו ממס לביטוח לאומי ולפנסיה, ששילמנו בכל שנות עבודתנו. כיום סכום הקצבאות שאנחנו מקבלים אינו גבוה.
כל מי שבא לחיות בקיבוץ, מסר את כל בגדיו, למחסן הבגדים לשימוש הכלל. הם מסרו מיד את הבגדים למחסן, ולעיתים ראו אותם מסתובבים ברחבי הקבוץ אצל חברים שונים.
"אני לא מכיר מישהו בממסד ובמטה שלא עובד ברצינות, ובגדול כולם מכוונים לעשות פה יותר טוב. אבל אנו לא יודעים למכור את זה. אנו לא טובים בזה. אני אישית בטח לא טוב בזה."
לקראת ראש השנה תשע"ב, כשבחוץ משבי רוח עזים והמים סוערים, יכולים חברי הקיבוץ לציין בסיפוק שהשלימו באופן מובנה ומסודר את תהליך השינוי וההתחדשות אותו החלו בשנת 2000.
כאשר כל חבר יכול לבחור 20 נציגים מתוך 33, תיאורטית (ואולי מעשית) יכולה קבוצה של 100- 120 חברים להשתלט על הרב במועצה בכך שמפיצה בין חבריה מה שבז'רגון המפלגתי פריימריזי נקרא "רשימת חיסול".
זו הזדמנות פז לבדוק מחדש ולרענן עם עצמנו את הערכים עליהם מושתתת הקהילה המתחדשת בקיבוץ, לבחון את הערכים שיכובדו בתרבותנו ואילו דפוסי ניהול והתנהלות, ברמת הפרט והקהילה, ראויים בקהילה חדשנית וטובה יותר.
זו גינה גדולה, ורות מתחזקת הכל כמו פעם – בעבודת ידיים, ללא חומרי הדברה. אנחנו לא רואים הרבה גינות כאלו גדולות המתוחזקות ברמה כזו.
הבנים עם השומר, סיבוב בקיבוץ בלילה, לרוב השומר דאג ש"לא יהיה משעמם". הבנות עם שומרת הלילה, סיבובים בבתי הילדים, כיסוי הילדים הישנים, האכלת התינוקות, הרמת מוצצים שנפלו, והכנת ארוחת לילה לשומרים ולשומרות.
סופו של "חציית קיץ" מפתיע בעוצמת הדרמה שלו, שלא עומדת בשום יחס לעידון המינורי של שאר הספר.
הוא יגיע אלייך גם אם תראה אותו וגם אם לא. יגיע בשקט ויתקן את הדרוש תיקון. אם תשאלו אותי יש לו מין רחש-לחש כמו הוקוס-פוקוס כזה – וייעלם כלעומת שבא.
הבגדים בארון שלה ושל אורי תלויים על קולבים המסודרים לפי קטגוריות צבעים. אורי עד היום לא הצליח להבין את הקודים של הצבעים.
למרות שיהושע היה נווט טוב, באותו יום הוא קצת פספס, ובטעות גם עברו כבר את הגבול לסין, והגיעו למנצ'וריה.
אנחנו משלמים הרבה כסף והשרות ברצפה. בקהילה מתוקנת כבר מזמן היינו מתאגדים ומגישים "תביעה ייצוגית”, אבל אנחנו הרי אנשי תרבות אנחנו, סבלניים ואדיבים.
גליון אוגוסט החל לעלות לאתר בהדרגה – אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב
במשפחת ורדי יש חלוקת עבודה ברורה ביום שישי: כאשר אלדד הולך לישון שנ"צ, סביב 16:00, מתחילה יונה לבשל את הארוחה לערב שבת, כדי שיהיה טרי טרי וישר מהתנור לשולחן.
אני זוכר שנכנסתי לסלון שלנו וההורים שלי היו שם. אמרתי להם בפשטות "אני חושב שאני מוכן להצטרף לצבא".
