לא מזמן, באיחור של כחודש, היה יום הקולנוע הישראלי. יום שלם שבכל בתי הקולנוע בישראל מקרינים רק סרטים ישראליים שהופקו בשנת תשע"ח, כאלה שהשתתפו בטקס פרסי אופיר וגם כאלו שלא… (כמו סרטו הנפלא של אבי נשר, "סיפור אחר". הערת שוליים: אבי נשר מחרים את הטקס כי לא מצאו לנכון בעבר לבחור בסרטיו). בעלות של 10 ₪ לכרטיס! זה בדיוק היום בו אני בוחרת להתנחל בסינמה סיטי ולצפות ב 4 סרטים במחיר של סרט אחד ביום רגיל!

זו הזדמנות פז לפרגן קצת ליצירה הישראלית. בניגוד לקיצוץ תקציבים ועצירת משאבים הולכת ועולה, חוקי נאמנות כאלה ואחרים, תעשיית הקולנוע רק משתבחת! בכל שנה יוצא מבול של סרטים, רובם טובים עד מצוינים. השנה היה לי קשה מאד לבחור מלפחות 20! (בסוף הכריעו זמני ההקרנות…). האמת שהסינמה סיטי היה די מלא אבל לא מפוצץ. אולי השעה המוקדמת יחסית, אולי כל אלה אניני הטעם ש"באופן עקרוני" לא הולכים לראות סרט ישראלי… אותם אני ממש לא מבינה… אלה ממש משחקים לידיה של שרת התרבות העכשווית. (נתון טריוויה ליום הקולנוע הנ"ל: היה קצת פספוס כי רוב הקהל שהגיע הלך לראות את "סיפור אחר" ורוב האולמות האחרים היו ריקים, יחסית לשנים קודמות… גם את הסרט הנפלא הזה ראיתי, במועד מוקדם יותר, טרום בכורה, טרום התאונה…)

ברשותכם, אמליץ על כל הסרטים שראיתי, כי הרגשתי ממש ברת מזל שנפלו בחלקי יצירות שכאלה!

"גאולה" פתח את הסדרה. עוד סרט על חוזר בתשובה. כן. בתחילתו הרגשתי שראיתי אותו כבר… מאד מזכיר את התחלתו של הסרט "דרייבר", עם אותו שחקן, משה פונקנפליק, אב יחיד הדואג לביתו. אלא שכאן נגמר הדמיון. סיפור רגיש וקטן על האב הרוצה לעזור לבתו בכל מחיר והקונפליקט עם האדם המאמין שהוא, המנסה לדבוק במותר והאסור.

"אין בתולות בקריות" ידבר אל כל בן/בת עשרה שגדלו בעיירה וכמהים להגיע לתל אביב. זהו סיפור קטן המסופר כאגדה, משלים וצילומים נפלאים וקסומים. הזכיר לי את ילדותי בבאר שבע של אז…

"פרא אציל", הקשה ביותר מהסרטים בהם צפיתי, מספר על חייו של בן עשרה בשכונת הארגזים, בין הוריו הגרושים, אמו המכורה, בית הספר וחבריו. הוא שומר על כולם, דואג לרווחתם אבל מי דואג לו? קורע לב ומשוחק נפלא!

"סדקים" עם צופית גרנט ושמואל וילוז'ני, על יום בחיים. בבוקר בו מתארגנים פרופסור ואשתו לקבלת פרס יוקרתי, הוא מוזמן לחקירה במשטרה בעקבות תלונת הדוקטורנטית שלו על ניצול מיני. כל היום (והסרט) מגלגל את התפתחות הפרשה והשפעתה על חיי כל השותפים לה. מאד עכשווי!

בנוסף עלי לציין את הסרט התיעודי "אורי זהר חוזר"! ראיתי אותו עם חיוך על הפרצוף במשך כל 70 הדקות שלו! פשוט נפלא! אורי (כמעט) לא השתנה!

ואם בסרטים ישראלים עסקינו, השבוע יוקרן בווידאו הסרט "נמל בית" משנת 2016. מאד רלוונטי לכל הקורה בנמלים עם וועדי העובדים והכח שלהם. אבל יש גם סיפור אישי. יורם חטב הוא ימאי שמחליט להתקרקע אחרי 30 שנה בים, גם כדי להשלים פערים עם ביתו וחייו. הוא מנסה תפקיד ניהולי בנמל אשדוד ונתקל בכל ההתנגדות הצפויה מכוון השריף האמיתי של המקום והנאמנים לו. סרט טוב וחזק, משחק מצוין ומעלה מציאות לא מדוברת על פני השטח. בהחלט רלוונטי גם להיום!