אמנם נושא העלון הפעם הוא מלחמת ששת הימים אך אני אתמקד באבות. יחסי אב-ילד. ואולי זה בכ"ז, איכשהו, מתקשר למלחמה ותוצאותיה?

בכל שנה יש יותר ויותר סרטים ישראלים והמבחר גדול. אימה, קומדיה, אמנותי, מוזר, מלחמתי, צהלי וקשה. הכל מכל. אני משתדלת מאד לצפות בכמה שיותר (לא אימה…) ולא תמיד יודעת מה ילד (יום) סרט.

את "חדרי הבית", למשל, סימנתי לי מאז יום הקרנת הסרטים הישראליים בספט' שנה שעברה וחיכיתי בקוצר רוח. מאד אוהבת את הבמאי (איתן גרין) ואת סרטיו הלא פשוטים. כולם טוחנים את דמות הגבר הישראלי האולטימטיבי ובוחנים את מעמדו בחברה/במשפחה/כאב.

כמו בסרטיו הקודמים (הכל מתחיל בים, זולגות הדמעות מעצמן) יש כאן גבר גבר, קבלן מצליח ומלא שליטה, קצת מרוכז בעצמו ועבודתו כך, שכמובן, הצד המשפחתי נפגע. הפגוע העיקרי הוא הבן הרגיש, השונה לחלוטין מאביו וללא מערכת קשרים אתו. משבר שקורה בתחילת הסרט מערבל את היוצרות. משחק מצוין של יובל סגל (זה מ"לפנק, לפנק, לפנק," המעצבן…) והנער שמגלם את בנו – מקסים ונהדר! רשמו את השם: עידו זייד, הבן של… (גל זייד). ללכת, לראות, להתרגש, להתעצב, להימתח (מותח..), ליהנות!

אב אחר, לגמרי שונה וצבעוני, הוא "טוני ארדמן". אביה האקסצנטרי של אשת עסקים גרמניה ברומניה, המתאמצת מאד להצליח בעולם הגברי והתובעני הזה. הוא נופל עליה, מחופש לאיש דוחה וגס רוח, והופך את עולמה המסודר וקר. עוד סיפור על מערכת יחסים בין אב וצאצאו, התפתחות והתגלגלות היחסים עם התקדמות הסיפור. הבמאי מביא סרט מאד מיוחד, לא צפוי, עם כמה סצנות יוצאות מין הכלל! סרט גרמני שיוקרן בווידאו השבוע ושווה צפייה!