לפניכם מושגים, ביטויים ומלים שנשגרו בשפתנו הייחודית, או אם תרצו, "האיחודניקית" – במשך השנים, וקובצו במהדורה חדשה ומורחבת. חלק מהמושגים הם חלק משפה קיבוצית, ותמצאו אותם גם בקיבוצים אחרים כדוגמת הנקודה, איזולטור, בודקה ועוד…

מן הסתם פספסנו כמה מונחים ובוודאי לא כולם יסכימו על כל הפירושים. לסיכום, מקווים שלא נגרום לפילוג נוסף… נשמח לקבל הערות והארות. זהו מילון דינאמי וניתן יהיה לשנותו בהתאם לצורך. להלן מקבץ מהמונחים. הרשימה המלאה מופיעה באתר הקיבוץ.

בתי האולפן – 1965

א  אולפן – הוקם בשנות ה-50 של המאה-20. בשנות השבעים נבנו הקומותיים (היום מתחם "הנקודה"). בראשיתו, קלט האולפן עולים חדשים כדי לספק להם עבודה וללמדם את השפה העברית. יותר מאוחר הוא אכלס בעיקר צעירים יהודים שבאו ללמוד עברית ולהתנסות בחיים בארץ. במתכונת זו הוא התקיים קרוב ל-30 שנה עד שנסגר. בתחילת הדרך עבדו בו: גרי בר שלום, אריה דוד, רחל ארביטמן, מרים ארזי ועוד… מוסה עכה היה באולפן העבודה הראשון והוא נשאר בקיבוץ.

ב  בּוֹ-סַע – רכב חשמלי (מעין קלאב-קאר) שהיה מסיע את הקשישים בקיבוץ. בוא וסע! השם נבחר בתחרות לבחירת שמות. נכון להיום משמש את הגבנית אתי זיו.

ג  גיוסים – המלה גיוס מקשרת אותנו, לא לצד הצבאי דווקא, אלא לענפי החקלאות של קיבוצנו. העזרה לענף שניתנה לרוב לפני או אחרי יום העבודה הרגיל של החבר, נקראה גיוס. היו גיוסים מרצון, והיו גיוסי חובה. בהמשך, הנושא התמסד ונקבעו חמישה גיוסים למטע בקיץ וחמישה גיוסים לפרדס בחורף. הם היו בנויים על כמות שעות או על תוצרת. היו גם גיוסי כותנה וגיוסי העמסת חציר. כדי לדרבן את ההורים הובטחו קרטיבים לילדים. כמובן שכל זה היה ללא תמורה כספית. בשנות התשעים כל מי שסיים את מכסת הגיוסים קיבל חולצת טריקו. היו גם גיוסי ילדים בזמן הלימודים כמו איסוף תפוחי אדמה, דילול תפוחי עץ ועישוב ודילול כותנה. מה נשאר מזה היום? היום יש גיוסים למסיבות הנעורים…

ד  דילול – דילול במטע – בעיקר תפוחי עץ אבל גם אגסים.

מטרת הדילול הייתה להשאיר את הפירות היותר גדולים על העצים.

ה  הפִּשְפָּש – השער הראשון להולכי רגל שממנו יצאו לכביש והלכו למאוחד. היום תלוי שם שלט מעץ שהקים יוסי כפרי בעזרת נחום ידיד.

ו  וובּל – מעין מכולת עץ קטנה, שבה היה ציוד של עולים שהגיעו לקיבוץ מחוץ לארץ ואשר שימשה כדירת רווקים מבוקשת. היום נשאר וובל אחד באזור הנקודה במתחם היד השנייה ואם לא יטפלו בו במהרה הוא ייהרס.

ז  זיגו – מועדון ריקודים באוויר הפתוח שהתקיימו בו מסיבות צעירים מתחת לסככת הטרקטורים ושאר רכבי העבודה של הגד"ש. קרוי כך על שמו של מנהל הענף המוערך, זיגו גריסרו.

ח  חצרן ילדים – מקצועו של יוני פרינץ שהחליף את חיים ידיד. תפקידו היה לספק שירותי תיקונים ובנייה של רהיטים וכלי בית המיועדים לפעוטונים, גנים ובתי ילדים.

ט  טָפָה טֶפֶה – אסתי בירן הקנתה חינוך מוזיקלי לדורות של ילדים. המקצב טָה-פָה-טֶה-פֶה שנאמר תוך כדי מחיאת כף מזוהה איתה משום שבאמצעותו נהגה להקנות משמעת לילדים.

י  יום הילד – לקראת "יום הילד" בנו מתקנים ואביזרים שונים לפעוטונים ובתי הילדים (שחלקם עדיין בשימוש היום). לשם כך גויסו ההורים במשך חודשים, ובסופם התקיים הפנינג ענק לילדים. היו פעמים שמטוסים הנחיתו מתנות… יום הילד של 1976 נערך לזכר אברמלה קורין ואמיתי נחמני שנפלו במלחמת יום כיפור. ואנחנו שואלים – למה לא להחיות יום זה?

כ  כּלבּוֹלִית – בראשיתה נקראה הכלבולית אספקה קטנה. שמה של המכולת שלנו ניתן לה בעת חנוכתה בנובמבר 2007, כאיחוד שמותיהן של חנויות הממכר שעליהן היא מבוססת: הכלבו והמרכולית (המיני-מרקט).

מימין עינת הישראלי, אורית כהן, אייל בלוך

ל  לגעת בחיות – גלגולו של משק בית-ספר שהוקם על ידי משה דייג ב- 1952-53. משק בית ספר חינך דורות של ילדים ונערים לעבודת כפיים ולדאגה לבעלי חיים. משק בית הספר היה למעשה העתק מוקטן של המשק הכללי. כיום הוא אתר הבילוי "לגעת בחיות – פינת חי וספארי" המשגשג והמושך אליו מבקרים רבים מכל הארץ, בניצוחו של יובל נבון.

מ  מקלחת ציבורית – במרכז שכונת הצריפים היו שירותים ומקלחת ציבורית ששימשו את כל דיירי השכונה. במבנה הזה טיפלה גרטה אריאלי (רות) במסירות אין קץ. מידי בוקר, היא הייתה קורעת גזירי עיתון לריבועי נייר ששימשו כנייר טואלט. במקביל נוסדה ליד המקלחת "אגודת סולם" – והמבין יבין. לפני שעלה הבולדוזר על המבנה נערך "טקס אשכבה" שלכבודו כתב עדי נחמני שיר.

בנייה בנקודה

נ  נקוּדה (ה) – הכינוי של גבעת חיים החדשה – איחוד. למעשה, הנקודה הוקמה על אדמות הכפר הערבי מנשייה שניטש בדצמבר 1947 והיה בו יער של עצים שנטעו על ידי הקרן הקיימת. "אתה בא לנקודה"? הייתה שאלה רווחת בדרך מהמאוחד לאיחוד בשנים הראשונות. לימים, המתחם שנקרא היום ה'יד השנייה', שימש כמוזיאון לימי הקיבוץ הראשונים. חבל שהפרויקט נסגר. מתי יהיה לנו מוזיאון?

ס  (המועדון ה) סגול – מועדון הריקודים המיתולוגי השוכן בקומה התחתונה של מבנה חדר האוכל. המקום נבנה במקור כמקלט של חדר האוכל והוא הוקם בשנת 1983 ביוזמת הצעירים. עמוס ורינה רשב"ם עיצבו אותו בעת ההיא. את ימיו הגדולים ידע בשנות ה-90 העליזות. כיום הוא משמש לקיום אירועים אינטימיים יותר כמו צפייה במשחקי כדורגל וטורנירי ביליארד ודארטס (חיצים) או סתם ערב רגוע של ישיבה עם חברים. יש שם גם מסיבות אלטרנטיביות מדי פעם. האיורים על הקירות הם פרי ידיה של נורית לוי. גארט סטיוארט ניהל את המקום בחן ובשמחת חיים בשנותיו האחרונות.

ע  עבודת חוץ – כינוי לחבר העובד מחוץ לקיבוץ וכן להכנת ארגזי האוכל במטבח עבור עובדי השדה.

פ  פמפלט – חוברת קטנה המשמשת לדיון ציבורי. אצלנו – עלון שיזמה חבורה מבני הדור השני בשנת 1970, כשהיו בגיל השירות הצבאי וקצת לאחריו. היה דיון, והייתה גם עוקצנות הומוריסטית… העורכים היו ארנון לפיד ואברהמ'לה קורין ז"ל בעזרת רבים אחרים.

צ  (המועדון ה) צהוב – מקום מפגש של בני ובנות הקיבוץ שבו נערכו "פעולות" של תנועות הנוער וכן כינוסים חברתיים של הילדים הבוגרים טרם עלייתם לשכונת הנעורים. השם ניתן לו בגלל צבעו של המעקה המוביל מהקומה התחתונה לקומה העליונה.

ק  קִשְקוּש (במלעיל) – כך אנו מכנים את המאכל הידוע כביצה מקושקשת.

ר  ריקוד המגפיים – לפני יותר מ-20 שנים (יש הטוענים משנת 1986!) לאה'לה דה בורס התחילה להרקיד את ילדי כיתות א-ב בריקוד המגפיים בחג השבועות. "יש למישהו אוברול ג'ינס להשאיל?".

ש  שומרת לילה – מבנה שמרטף מיוחד שהוקם באזור הפעוטונים והגנים והיה בו אינטרקום שהיה מחובר לכל בתי הילדים והתינוקות באזור. שומרת הלילה הייתה שומעת קול בכי או קול רעש והייתה רצה לשם. שומר הלילה היה מגיע בחצות ומצפה לראות צלחת מוכנה עם צ'יפס וחביתה עם נקניק. תפקידו בין השאר היה להעיר לפנות בוקר את הרפתנים, עובדי השדה וההודיה.

ת  תלתונים – שלוש יחידות דיור ששימשו את הנעורים. בכל יחידה היו שלושה חדרים ופרוזדור משותף. היום שופצו חלקם לפעוטונים ובחלקם גרות משפחות. הם נבנו רק לאחר המעבר ללינה המשפחתית.

למילון השלם באתר גח"א