אני ממעט לכתוב לעלון מסיבות רבות אך החלטתי לחרוג ממנהגי ולהשתתף בשיח המתקיים.

גבעת חיים ידעה לאורך שנים רבות לקיים שיח ודיון מסודר, הוגן ושקוף בנושאים שעל פרק היום – ובוודאי בנושאים מהותיים לחיינו כאן. הדיונים נעשו בפורומים רחבים, עברו שינויים ועדכונים, פשרות והתגמשויות עד שהגיעו להחלטות שעברו ברוב מכריע.

היו לאורך השנים החלטות מרכזיות שהשפיעו רבות על צביון הקיבוץ והחיים בו – לדוגמא:

הפרטות, לינה משפחתית, וכעת מגיעה ל"הבשלה" החלטה ותיקה בנושא שיוך.

לפני שאנסה להסביר את עמדתי בנושא השיוך, אני מבקש לציין ולהדגיש שבחלק מהמאמרים הנכתבים בתקופה האחרונה ישנן אמירות ורמיזות "מתחת לפני השטח" שמנסים לייצר תמונה, שגויה, כאילו אנשים שונים לאורך התקופות השונות שקידמו, גיבשו והביאו להכרעות החלטות מרכזיות – עשו זאת עם "אינטרסים" פרטיים או "אג'נדות" שונות – ובעצם ניצלו את תמימותו או אדישותו של הציבור על מנת להעביר החלטות.

עצם הרמיזות הללו – הם פוגעניות, בוודאי אינן נכונות, ומטרתם היא לייצור "דה-גיטימיזציה" להחלטות שהתקבלו בעבר.

עניין נוסף שלדעתי חייבים לשים "על השולחן" לגבי החלטות ומודלים שהתקבלו.

האם הם מושלמים? – כנראה שלא (וכנראה שאין דבר מושלם).

אבל הבסיס לקבלתם היו החלטות מרכזיות שהתבסס על מודל חלוקה, שאיחד מספר נושאים כמו שיוך, זכויות בניה,שיוך פירות נכסים ועוד – תוך איזון המכלול בין החברים שהיו חברים בעת קבלת ההחלטות!!

החברים ההם, בעלי הנכסים והזכויות החליטו על חלוקה ושיוך בדרך מסוימת – באחריות, בהוגנות ותוך מציאת איזון בין שלמות הקהילה, שגשוג והתפתחות הקיבוץ והעברת נכסים וזכויות לחברים (ההם).

כל החברים שהצטרפו, עשו זאת בידיעה מלאה שכך החליטו החברים וכך בנוי הקיבוץ.

כמו כן ישנם קולות הקוראים ומלינים על כך שישנם צאצאים שהם נכדים או בנים שלא גרו בגבעת חיים – להבנתי קולות אלו אינם מבינים את מהות ההחלטה.

הזכויות הן של הסבא והסבתא – ולא של הנכד.

האם למישהו מהצעירים והצעירים יחסית בקיבוץ ישנה זכות מוסרית (מעבר למשפטית) לקחת נכס של הדור שהחליט עליו? – התשובה ברורה – ממש לא!

לעצם עניין השיוך שעל הפרק ב 2017.

ההנהלה מקיימת תהליך מסודר וארוך תוך שיתוף ציבור ב"ניצוחם" של אנשים המקובלים על רוב חברי הקיבוץ. הדברים החלו לפני יותר משנה במפגשי חדר האוכל.

לאחר הצגת 4 החלופות או האפשרויות, הוחלט להעמיק בבדיקה בשתי חלופות שיוך – חלופת המגורים (שמספרה היה 1411 -1366 וכיום 1456 – גילוי נאות אני ייצגתי את חלופת המגורים במפגש) וחלופת האגודה (שבעבר מספרה היה 1380 וכיום 1488).

ניתוח החלופות נעשה ע"י צוותים שונים (איני נמנה עליהם), על ידי בעלי מקצוע וניסיון חיצוניים ושניהם אפשריים. ישנם יתרונות וחסרונות לכל אחד.

מבלי להיכנס לפרטים, שהם רבים ומורכבים – מעבר לכך שהם משתנים לעיתים קרובות (בהחלטות רמ"י) – ישנם שני שינויים מרכזיים כיום, שלא היו בעבר המציבים את חלופת האגודה כחלופה אפשרית.

1 – החלופה עברה עתירה בבג"ץ וקיבלה את ברכת בית המשפט – כחלופה אפשרית.

2 – הוכנסו מספר שינויים בהחלטה המקורית – והעיקרית היא האפשרות שהקיבוץ ירכוש את הזכויות במספר "פעימות" (עד 3 פעימות) – ולא בבת אחת את כלל הזכויות.

למה זה חשוב?

כי הבעיה המרכזית, בעיני, שתעמוד בפני גבעת חיים – הוא הפתרון המימוני.

אנחנו קיבוץ במרכז הארץ, מחירי הקרקע עולים ועולים וחייבים לייצר מודל שיאפשר לכל חבר לשייך את ביתו.

משימה לא פשוטה כלל ועיקר.

אפשר לחיות עם שתי החלופות, אך בבואנו לבחון את החלופה הנותנת מענה מיטבי למרבית החברים (לא מושלם, לא מיטיב עם כולם אבל מיטיב ומאפשר לרוב הציבור לשייך).

אבני הנגף תהיינה, להבנתי:

1 – יכולת המימוש של החלופה הנבחרת מול רשויות המדינה ובראשם רמ"י.

2 – תכנית מימונית, לקיבוץ ולפרט, שיאפשר את ביצוע השיוך.

עלינו לשמור על מספר עקרונות בסיסיים בבואנו לשייך.

1 – להפנים שמהלך השיוך היא החלטה שהתקבלה בגח"א –  וכעת אנחנו מתקדמים ליישומה.

2 – זכויות שניתנו בעבר לחברים ויורשיהם – אי אפשר ואסור לנסות לקחת אותם.

3 – שמירה על צביון הקיבוץ וחיי הקהילה – משתנים לאורך החיים והמאפיין נקבע על  ידי האנשים ולא על ידי החלטת שיוך במודל כזה או אחר.

4 – לייצר מענה כלכלי סביר שכל משפחה תוכל לשייך את ביתה.

ישנם קיבוצים ששייכו בתים במינהל – ומקיימים חיי קיבוץ וקהילה נהדרים,

וישנם קיבוצים שיתופיים, ללא שיוך – שחיי הקהילה בהם קשים ולא נעימים.

כפי שציינתי, איני משתתף בצוותי ההכנה – אך בעבודתי בקיבוצים אחרים, אני מכיר ומוביל מהלכי שיוך.

באחד הקיבוצים – יש לחברים הרבה כסף שמחולק בימים אלו – ולכן הם יכולים לבחור ב"נוחות" את החלופה המועדפת. הקיבוץ השני – נמצא באזור עדיפות א' – עם מחירי קרקע נמוכים מאד (כחמישית מערך קרקע בגח"א) – בנוסף להנחות אזור – המביאות את הסכום לתשלום לכמה עשרות אלפי ₪ בודדים – ולכן גם שם אפשר לבחור "בנוחיות".

גבעת חיים – נמצאת במצב של מחירי קרקע גבוהים, ועולים, ומצב שבו חלק לא מבוטל של החברים אינם יכולים או יתקשו לבצע את השיוך.

לסיכום, אני מציע לתת להנהלה להציג את ההחלטות והתכניות. אני מציע (וכך אני מבין שיובאו הדברים) – שהחלטת השיוך תתקבל רק עם אישור המודל המימוני – כתנאי.

בכל אחת מהחלופות, ניתן לקיים קיבוץ משתנה ומתפתח, בקהילה משתפת ומשותפת גם אחרי השיוך.