"חילוקי דעות כנים הם לעיתים קרובות סימן ברור לצמיחה" (מתוך ספר החוכמה של גנדי)

לפי האידיאולוגיה עליה הוקם הקיבוץ זכו החברים לזכויות שוות ("  "). מי שרצה ללמוד – למד במימון הקיבוץ (מימון כספי הוותיקים). מי שנשאר לחיות בקיבוץ זכה לבית וזכויות נוספות מעצם מהות המקום וחוקיו (נבנו מכספי הוותיקים).

אך מי הוא הקיבוץ?

הקיבוץ היה הותיקים שהקימו ובנו אותו ואת חוקיו, הותיקים שאת כוחם, מרצם וכספם הפקידו בקופת הכלל. קופה שממנה את התרבות לכולם, החינוך לכולם ועוד צרכים אישיים וכל זאת לאלו שנשארו במסגרת הקיבוצית.

אך מה עם הבנים שבחרו לצאת לעצמאות, לחיות וללמוד מחוץ לקיבוץ, מי עזר להם כספית? הותיקים שאת כספם הפקידו בקופת הקיבוץ לא היה בידם לעזור ולתמוך בבניהם. בנים אלו נאלצו להסתדר בכוחות עצמם (לא נהנו מהקופה הציבורית –קיבוצית). מה בעצם קרה – הותיקים שבניהם לא חיו בקיבוץ מימנו (מהקופה המשותפת) את הצעירים שנשארו בקיבוץ.

ברבות השנים נפלה החלטת ההפרטה, כל אחד לחשבונו הוא, עצמאות כלכלית, זאת יחד עם שמירה על חיי קהילה. מנקודה זו ואילך יכלו הותיקים לעזור לבניהם.

יצור שנולד מתפתח צעד צעד, עולה בסולם החיים מדרגה מדרגה, כל עליית שלב צריכה להיות שקולה לאפשרויות.

מהו הקיבוץ = > הישוב היום!

השאיפה לקליטת בנים, להתרחבות הישוב הובילה למצב בו זוגות צעירים, בתחילת חייהם המשפחתיים רכשו בתים גדולים ויקרים, בתים שאנשים בארץ ובעולם מגיעים אליהם אחרי שנים רבות של התבססות כלכלית.

נזכור – היישוב בעצמאות כלכלית.

מכאן – האם כלל הותיקים צריכים לממן את הצעירים? האם אלו שבניהם לא בחרו לחיות כאן צריכים לממן את תושבי שכונות ההרחבה במקום לעזור לבניהם החיים מחוץ לקיבוץ?

כעת נחזור לדילמת רמ"י העומדת לפנינו:

עפ"י 751 – הותיקים ישלמו 11% ואח"כ עפ"י סולם ותק. הצעירים ישלמו כנדרש. עפ"י שאר ההצעות-1447, 1411- הותיקים צריכים לשלם יותר וזאת בהתקזזות מול הנקלטים החדשים.

כאן עולה השאלה – מדוע הותיקים צריכים לממן את התושבים החדשים? אין עוד קיבוץ, אין קופה אחת – יש עצמאות כלכלית. לכן אין מקום לדרוש מהותיק לתשלום יתר. יש לשמור על זכויות החבר הותיק.