יום אחד נשלחתי ממקום עבודתי לבקר במפעל מסויים בסין. הדבר שהייתי צריך לעשות שם הוא לבדוק מערך מסוים של מכונות לעיבוד גומי.

לאחר שתי טיסות ועוד שלוש שעות ברכב, הגענו ליד העיר הנקראת: גואן ג'ו, אשר נמצאת במחוז שואן ג'ו – או להיפך. מאחר והיה כבר לילה, שכבנו לישון בחדרינו, שהיו נוחים ביותר.

למחרת בבוקר הגיע הרכב ולקח אותנו למפעל. המפעל השתרע על שטח גדול ונראה כמו אחוזה, עם מבנה יפה במרכזו ושתי שורות מדרגות העולות לקומה השניה.

עלינו למעלה ומשם הבטנו אל הגינה שבמרכז. היתה זו גינה יפה, ואז נוכחתי שעומד לו שם ילד סיני ומשחק, באיזה משחק? אני לא יודע. החלטתי לרדת ולשאול אותו. ירדתי אליו במדרגות. הוא הביט אלי ושאל משהו בסינית. הבטתי בו ואמרתי "יופי, הכל בסדר ואצלך? הוא ענה לי תשובה ארוכה ומנומקת. הנדתי ראשי מעלה מטה, כאילו שהכל ברור לי. הוא הביט בי וחייך. אמרתי לו: "תראה את השמים והציפורים העפות למעלה ולמטה, גולשות באוויר". תוך כדי שדברתי, ליויתי את מעופן של הציפורים בתנועות גדולות.

הילד הסיני נבהל ממני. אולי הוא חשב שבא איזה שהוא דרקון. הוא פשוט פרץ בבכי מר. "מה קרה?" שאלתי אותו". הוא אמנם השיב לי, אך בכיו גבר.

קרבתי אותו אלי, ליטפתי וחיבקתי אותו, לאט לאט הוא נרגע ונהיה רך ונעים, כמו גוזל בקן.

ואז הבנתי, בשביל לאהוב, לא צריך להבין!