2012-2014 צילם טל אמיתי יהודית פרנק

ויכוח המזוזה בגן ילדים (של נכדי), עד כמה שהוא הזוי, הוא כמובן המשך ידוע מראש של הדיון שהתקיים לפני כשנה על בית כנסת, והוא בטח יצוץ גם בעתיד.
לביאה אומרת לנו – תחת כותרת של כתבה אולי אחרת – כאיש חינוך, שחשוב שלכל מעשה תהיה מטרה, משמעות וכו'.
נשאלת השאלה:
מה מטרת הדיון על המזוזה? להכריע – במה? אינני רואה… – מלבד להקים איש על אחיו – ואז נחטיא את המטרה.
מכל מה שנכתב עד כה, ובכישרון רב אגב, התמונה ברורה – כל אחד רשאי לתלות מזוזה בביתו הפרטי.
אנחנו חילונים לא במקרה – זה לא גנטי, חילוניותנו היא בעלת משמעויות, היא פרי השקפת עולם שורשית ומנומקת.
מה רוצים להשיג בדיון כזה?
חיים בתוכנו עשרות, כן עשרות שנים קבוצה מכובדת וצנועה – בני זוג, הורים, הורים לחיילים אפילו כבר סבים – שאינם יהודים רחמנא ליצלן, גם להם ילדים "סקרנים" בגן, האם נתייחס בסובלנות אם יביעו רצון לתלות את הצלוב בגן?
שמעתי יש ביננו שמאמינים בגלגול נשמות, מתקשרים, ויש המאמינים שבתורות המזרח מצויה האמת…
ואני אנא אני באה – אני בחרתי להאמין בפיות ומלאכים, גם אני אוכל להשיג מבוקשי בדיון?
בקיצור, בשורה התחתונה, אני מציעה למרכזות החינוך, לא לדחוף ולעודד מין דיון שכזה, שרק יעשה רע, לדעתי.
איש באמונתו יחיה תחת גפנו ותאנתו ובביתו הפרטי יתלה מזוזות ללא ניסיונות שליטה וכיבוש.
ואנחנו החרדים בחילוניותנו נמשיך לעמוד על זכותו של כל אחד לקיים את אורח חייו בביתו.
יאיר, כמה טוב ששבת הביתה!