גלעד בדמותו לא תאם לדמות בני האלים, אולם הוא חונך למצוינות. ואכן, הצטיינותו היא המוטו של חייו. הוא חונך ליושר ויושרה.

אביו בומבה ואמו נורית חינכו את שלושת ילדיהם ליושר ולצדק חברתי, ואכן כך – הזיופים הוציאו אותו למלחמות חורמה, בעבר וגם כיום.

גלעד נשלח בילדותו לבתי ספר מקצועיים מפני שלא עמד בקריטריונים של בית הספר הקיבוצי המקומי (דיסלקטים נחשבו ללא ראויים). בתחילת דרכו נשלח הילד ללימודי נגרות ולכך הוא סירב. אז נשלח לאבחון ונמצא שהוא מחונן. את השלמת השכלתו סיים בביה"ס המקצועי של אפיקים, ומשם התפתח והפך ליצרן מכונות רובוטיות מתקדמות ברמת מושלמות בלתי מתפשרת.

בתחילת הדרך הקים בית מלאכה קטן שהיה ממוקם היכן שהיום שוכן המחסן/משרד של הגד"ש.

המצוינות של גלעד משכה את נבחרי הציבור להשקיע ולהקים את מבנה המג"ח, שבמהרה הפך למפעל גדול ומשמעותי. גלעד בנה מפעל זה בעשר אצבעותיו.

במחיצתו ולאורו של גלעד צמחו, גדלו והוכשרו רבים מבני הקיבוץ, וגם חברים שהצטרפו והתפתחו להיות בעלי מקצועות טכניים ברמה גבוהה ביותר. רוב האנשים המצוינים האלה המשיכו את דרכם במפעלים משגשגים אחרים.

הכישלון הגדול של המפעל הזה, בדומה למפעלים אחרים בגבעת חיים, הוא בכך שלא נמצאה שכבת מנהלים שהייתה יכולה למנף את המפעל הנ"ל לרמת המפעלים של סטף ורטהיימר.

לאחרונה הוקרב מבנה המג"ח על מזבח עגל הזהב ונמכר בנזיד עדשים לטובת מרפאה ציבורית. צווי פינוי כבר הוצאו לשוכרים שבמבנה. ימים יגידו אם לא הוטעינו.

גלעד ימשיך את דרכו במקום אחר. חלק מפועלו ניתן לראות (ב"גוגל"): אומנות המכונה גלעד רפאלי – www.gr-d.co.il  (צילמו וערכו את הסרטים באתר: חגי דור ויפתח שביט – DSP).

 פרנסי המקום גרמו לחיסול פועלו של איש אחד בגבעת חיים איחוד. רבים וטובים נפלו על מזבח האידיאולוגיה הקיבוצית, והוקרבו על המזבח לטובת הציבור ופחדיו. קיבוצים שלא ידעו לנהל ולייצר הכנסה ממפעלים ומנכסים בחרו להנציח במשך שנים מצב קיים ובסופו של יום בחרו לחסל מפעלי חיים ואיבדו בשל כך מקורות פרנסה ואיכות חיים.

מצבו של המפעל הקיבוצי, כלכלית וחברתית, תלוי קודם כל באלו העומדים בראשו. שכרם של מנהלי הקהילה ויו"ר הקהילה צריך להיות נגזרת של הצלחותיהם וכישלונותיהם. מנהלים שלא הצליחו לחולל הכנסה נוספת, ובעיקר כאלה שאינם מצליחים לעמוד בתקציבי הקהילה – צרכים להיות מפוטרים ומוחלפים.

אבישי גרוסמן מעין שמר כתב (מתוך ידיעות הקיבוץ, 10/1/14): "…מצבם של עסקי הקיבוץ לסוגיהם השונים תלוי קודם כל ביכולת הניהול של אלה המנהלים אותם. קיים איזשהו היגיון עסקי דחוק לשכרם הגבוה של העומדים בראש המפעלים המצליחים. אבל איזה היגיון יש לשכר הגבוה של מנהלים קיבוציים, כאשר המפעלים שהם עומדים בראשם מפסידים במשך תקופה ארוכה, בעוד המנהלים ממשיכים ליהנות ממשכורות גבוהות כאילו אין להם אחריות גם על כישלונות ולא רק על הצלחות? האם התואר, התפקיד, והמיקום במדרג במקומי, שפועל יוצא ממנו הוא גובה המשכורת – חשוב יותר ומקודש יותר מאבחון דקדקני של תוצאות כלכליות וחברתיות הנובעות מרמת יכולתם הניהולית של המנהלים? בעוד גובה המשכורת נשאר עקבי ויציב, הרי הקשר לבין הצלחות וכישלונות ניהוליים לבין גובה השכר הופך למשובש… עד מתי?"