אבל גם ללא מחקר, אין ספק שהכולבולית שלנו היא אושיה מרכזית בחיי הקיבוץ.

בעיני הכולבולית היא מודל ליצירת מצב בו כולם מנצחים – אנחנו, הצרכנים שנהנים ממקום בו אפשר לקנות כמעט הכול ובמחירים סבירים, ולא צריך להתחיל לנסוע לסופרים אימתניים, עמוסי שפע מיותר ותורים אין סופיים, הקיבוץ שמאפשר זאת לחבריו ותושביו בלי להפסיד (ואפילו קצת להרוויח, ועל כך בהמשך) וכמובן העובדים במקום.

נפגשתי עם ליונל לשמוע קצת על איך הכול התחיל (לטובת מי שלא היה פה לפני כמה שנים), מה החזון ומה התוכניות שלו לעתיד.

עד לפני כחמש שנים (אולי שש, לא זכרנו בדיוק) היו בקיבוץ "מרכולית" – בה ניתן היה לקנות מצרכי מזון, ו"כלבו" בו היו המוצרים שאינם מזון וגם הממתקים. מדובר במסורת קיבוצית שהייתה נהוגה במרבית הקיבוצים שמקורה בתקופה בה כל המזון סופק על ידי חדר האוכל. המרכולית הייתה המקום בו ניתן לקנות מוצרים לאפיית עוגות והכנת ארוחות ארבע ב"חדר" והכולבו היה המקום בו "מבזבזים" את התקציב.

נוסטלגיה, בכלבו – מטה זילברמן; דבורה צנגן – 1992

כאמור, לפני כחמש שנים הוחלט לאחד את שני המקומות ולהקים את ה"כולבולית" שגם עברה דירה למיקומה הנוכחי.

ליונל עצמו, אחרי 25 שנה באבוקדו, עבר בינואר 2000 לניהול המרכולית, ואח"כ המשיך לכולבולית.

הוא מעיד על עצמו ששתק 25 שנה או מקסימום דיבר עם העצים, ומאז 13 שנה הוא כל הזמן מדבר עם אנשים, וזה מאוד מהנה לו.

ה"כולבולית" שייכת לקיבוץ, מדובר ביחידת רווח והפסד שצריכה לקיים את עצמה, כלומר לכסות את כל הוצאותיה מהחשמל והמים ועד המשכורות לעובדים.

הכולבולית אמורה להיות רווחית אבל אינה נחשבת לענף בקיבוץ, כי האינטרס הוא לשמור על מחירים נמוכים ככל האפשר.

משיחה עם ליונל התרשמתי שזו בכלל האג'נדה הפרטית שלו, להוריד את המחירים כדי שאנשים לא ירצו לצאת מחוץ לקיבוץ לעשות קניות (ועל פי העומס בקופות זה כנראה קורה).

שאלתי, איך מגיעים לרמת מחירים כזו? הרי כוח הקנייה של כלבולית, גדולה ככל שתהיה, אינו מגיע לכח הקנייה של רשת זו או אחרת?

ראשית, על פי ליונל, כוח הקנייה של הכולבולית אינו כל כך קטן. כנראה, וזו הפרשנות שלי, שכוח קנייה יכול להשתפר כשיודעים לנהל מו"מ. שנית, ישנה כוונה להביא, איפה שאפשר, מוצרים דומים שאינם מותגים, למשל במדף הפסטה תמצאו פסטה של אוסם שעולה כשמונה ₪ ופסטה של חברה אחרת, שאינה מוכרת, שעולה ארבעה שקלים.

כמובן שברמה הגלובלית, זה מעורר מחשבות, אם כלבולית קטנה יכולה להוריד כך מחירים, מה מונע מהרשתות הגדולות לעשות זאת? ואיך החברות הגדולות, המותגים, מרשות לעצמם למכור מוצרים בפערי מחירים של% 100? אז נכון שיש לפעמים פערים באיכות, אבל זה ממש לא תמיד.

מתוך האג'נדה ש"אנשים לא ירצו לצאת ולקנות מחוץ לקיבוץ" הכולבולית מתאימה את עצמה לגיוון האוכלוסייה בקיבוץ, ואם יש דרישה (שכל מה שצריך זה לבקש) יביאו את המוצר, גם אם רק אחדים יקנו אותו.

ביקשתי דוגמא למוצרים מיוחדים וקיבלתי אותה בדמות דבק מיוחד לשיניים תותבות.

מי מגיע לכולבולית? 85% מהקונים הם תושבי הקיבוץ והשאר אנשים מחוץ לקיבוץ, חלקם קבועים וחלקם עוברים.

לתושבי הקיבוץ המחיר נמוך ב10% מהמחיר לקונים מבחוץ וההנחה ניתנת בכל אמצעי תשלום.

לפעמים חברים פונים לליונל ואומרים לו על מוצר מסוים שהם מצאו אותו במחיר יותר נמוך בחוץ. בעיני ליונל זה לא הגון לבחון את הכלבולית על מוצר אחד אלא יש לבחון סל קניות שלם.

שאלתי את ליונל, מדוע יש אנשים שמשלמים עם קארלוג והתשובה היא שהקארלוג מונע טעויות (אנוש) שיכולות לקרות, בהן הקופאי מקיש מספר חשבון של מישהו אחר.

ליונל ממליץ להגיע עם קארלוג שאפשר להזמין אצל זהבה בהנהלת חשבונות.

כמובן שחשוב לבדוק את החשבון בקופה ותמיד, אם צריך, הטעות תתוקן.

צוות הכולבולית, ברובו ותיק, ומונה שישה עובדים קבועים בנוסף לליונל, ועובדי אחה"צ ושבתות.

אורלי רוזנברג – אחראית על הקופה

רותי אלדד – על הספקים

אחמד – ידו בכול

רותי חי – אורזת

המם – יחסית חדש ותפגשו אותו בבקרים, עובד כללי

ניצן, גם הוא יחסית חדש, עוזר לאחמד

יהודית שושני וויוי שעובדות אחה"צ ובשבתות וכמובן הנעורים שמחזקים את השורות.

חשוב לליונל לציין שהוא מאד אוהב את הפרגון ושיתוף הפעולה בין הצוות וגם כלפי חוץ.

ולסיום דיברנו על החזון של ליונל לשנת 2014-

אז תדעו שליונל רוצה להגדיל את שטח הכולבולית, כדי שיהיה לנו יותר נוח, המוצרים יעברו מהרצפה למדפים ויהיה אפשר למצוא הכול ביתר קלות.

בנוסף על כך ליונל מקווה בקדמת הכולבולית לבנות פרגולה, אולי להציב שולחנות, מכונת קפה, כדי שהמפגש שממילא קורה על הספסלים בחוץ יהיה יותר נוח.

יש עכשיו דף פייסבוק של הכולבולית, ושם מפורסמים מבצעים וחידושים של הכלבולית. ליונל מזמין את כולם להיות חברים של הכולבולית…

לסיום ליונל ביקש לציין שהצוות מקבל פרגון מהחברים בקיבוץ, וזה כמובן כייף, וכלל לא מובן מאליו.