מילן צ'רבינקה, 6.2.1921 – 28.10.2012, י"ב בחשון תשע"ג.

יהא זכרו ברוך.

אבא יקר,

כשאדם הולך לעולמו בגיל מופלג בשנתו, אומרים שמת מות צדיקים.

אבא זכה למות בדיוק כמו שקיווה, רחוק מבית חולים ומרופאים, בביתו, במיטתו ובשנתו.

לכל אחד מהנוכחים פה אתנו היום, יש זיכרונות פרטיים משלו מאבא שלנו,

אני רוצה להספידו בכמה משלנו:

• אחד הזיכרונות הראשונים של מיקי ושלי היא ההליכה להשכבה בבית הילדים – שגרה קבועה של אני המפונקת על הכתפיים ומיקי אוחזת בידך חזק חזק שלא תברח. סגרת את היום בבית הילדים עם נשיקות וחיבוק ולפעמים גם סיפור.
• בשבתות ההליכה למגרש הכדורגל שהייתה משמעותית במיוחד למיקי כי היא לא אהבה לישון בצהרים.
• הילדות הייתה רצופה זיכרונות של בית מלא אנשים שאתה ואמא אימצתם לביתכם: דן מנור, דנה, אילונה ועוד רבים. בשבתות המה הבית, אורחים מן ה"גולה" כמו שאורי אסטליין אהב לצעוק מעבר לשיחים בדרך לארוחת הצהריים בחדר האוכל.
• לוויות והספדים היו קשים לך, ובקשת מאתנו שנאמר עליך מעט ורק את האמת.
• האמת – היית אדם חם בכל מובן: אהבת חזק, חבקת חזק והבעת את דעתך בצורה חדה וברורה שלא יישאר ספק מה עמדתך לגבי נושא השיחה.
• אנו יודעים שחשוב לך שיזכרו שתמיד ניסית לעשות הטוב ביותר שידעת.
• זכית בארבע השנים האחרונות לחייך – בג'ו, שהיה מסור אוהב וחם, ונתן לנו תחושה שתמיד יש על מי לסמוך ומישהו שדואג לך בצורה הטובה ביותר.
• אהבנו אותך מאד ונמשיך לנצור את זיכרונך בלבנו.

ילדיך – תמר, דני, מיקי ואורנה

סבא אהוב שלנו,

אנחנו הנכדים כותבים כמה מילים לסיום, לנסות להיפרד ממך וממה שאתה בשבילנו. כמו תמיד כשמישהו קרוב הולך לעולמו יש תחושה שלא אמרנו שלום כמו שצריך או אולי לא כמו שהיינו רוצים, אפילו שכבר לא מעט זמן לא היית אותו הסבא שהכרנו.

הפרידה ממך כסבא אחרון של כולנו מסמלת סוף של עידן. נשארנו יתומים מסבים וסבתות. צמד המילים הפשוטות האלה "סבא וסבתא", אומרות כל כך הרבה, ומזכירות אין סוף אירועים ורגעים קסומים ומרגשים.

הבית שלכם, סבא וסבתא אהובים, היה ויהיה תמיד בית חם, מלא באהבה שמחה ופינוקים. ההרגשה שתמיד נתתם לנו הנכדים – שאנחנו היצורים הכי נפלאים, מוכשרים ומיוחדים שנולדו אי פעם – תשאר איתנו תמיד.

צמרמורת, צער, בכי, וגעגוע, כמויות של הכרת תודה עולות ומציפות בניסיון לשבת ולכתוב בכמה שורות את כל מה שהיית בשבילנו. תמיד קבלת אותנו בזרועות פתוחות, בפרגון ובתמיכה. תמיד ידעתם, סבתא ואתה, לתת לכל אחד מאתנו בדיוק את מה שהוא היה צריך ואהב. הייתם אוזן קשבת לסודות כמוסים, ואנחנו שמחים שלקחתם אותם אתכם לעולם הבא…

הבית שלכם תמיד היה תוסס ורועש, מלא בחום, אנשים מכל קצוות תבל, בלגן והרבה אהבה!

אבל, סבא, מכיוון שבקשת שלא נאמר רק דברים טובים מעל הקבר, נודה שלפעמים היו שם גם עצבים וכעסים.

כולנו למדנו ממך כל כך הרבה: לאכול רותח, שתמיד מתחילים מהצדדים כי שם פחות חם, לימדת איך לשחק שח וקלפים, לשמור בחורף על חום הגוף, להכניס את הגופייה למכנסיים ולגרוב גרביים, לרחוץ ידיים לפני האוכל, לפצח שני אגוזים באגרוף קמוץ, לתת פס עם כדור, לדבר רק כשיש משהו חכם לומר, וחשוב מכל – לא להתחתן עם החברה הראשונה!

ו… שלא תחשוב ששכחנו את השטיחים שארגת, השסקים מהעץ, איסוף האגוזים, עיטוף הרימונים, הגינה, כלי העבודה והכי חשוב המלפפונים במים, חומץ וסוכר – מתכון צ'כי מושלם שרק אתה הכרת.

סבא, החזק כמו אריה, נאחזת בשמחות האחרונות שנשארו לך, ציגריות, אוכל טוב, בחורות יפות ובעיקר המשפחה הענפה שלך. כשהיינו שואלים, "סבא, מה שלומך" אתה ענית: "לא כל כך טוב, אבל כשאני רואה אותך ואת המשפחה אני מבסוט. כולנו פה בקיבוץ, תראה איזה יופי, השבילים, העצים הגדולים – מה עוד אפשר לבקש? אני לא צריך יותר כלום!"

סבא, חבק ונשק את סבתא, אנחנו מתגעגעים ואוהבים את שניכם מאוד מאוד!

הנכדים