יעקב סיזל מסיים קדנציה של חמש שנים וחצי בתפקיד המנהל העסקי של גבעת חיים איחוד. לא תמיד היה קל, לעיתים אפילו קשה, אבל הוא לא מתחרט

"לא ידעתי לאן אני נכנס", הוא משחזר את ההתחלה. "הכרתי קצת, כי הייתי שוחה פה בבריכה בקבוצת השחייה של גרשון שפע, אבל לא הרבה מעבר לכך".

כל זה נאמר על רקע השאלה שלי איך הגיע לכאן. "התחלתי ביוני 2021 ואני חייב לציין שהיו כאלה שאמרו לי שאני הולך לעבוד במקום קשה ביותר ושלא כדאי לי לעבוד בגח"א. אבל אני לא אדם שמחפש חיים קלים והאמירות הללו אתגרו אותי. הייתי בטוח שיהיה מעניין – לא התבדיתי".

היום, במבט של יותר מחמש שנים לאחור, הוא לא מצטער. "אני שלם עם כל מה שעשיתי. השתדלתי תמיד לעמוד בכל המטלות שעמדו בפניי. חשבתי להישאר ולסיים את העתקת 'לגעת בחיות' לאתר החדש ליד האורווה ואת תהליך השיוך, אך המחיר האישי שכנראה אשלם יהיה גבוה מדי ביחס לגילי. יש לזכור כי בשנת 2023-2024 הועברו לאחריותי תחומים נוספים: בריכת הקיבוץ, החשמליה ומרפאת השיניים. צעד זה הוסיף עומס לתפקיד שהיה עמוס ממילא ולכן העדפתי לעצור ולחשוב על עצמי, ילדיי ומשפחתי וכך קיבלתי את ההחלטה לסיים – ואני גם שלם עם העיתוי".

טוב, אני אומר – שנעשה ספירת וסקירת מלאי?

"סיימתי מהפכה בחקלאות בתחום הרכב המטעים. רמת החקלאות בגח"א עלתה פלאים במיוחד בטכניקות העבודה: אנחנו עובדים עם קבלני משנה, לא משקיעים בציוד כבד ותחזוקתו, מגדלים בגד"ש עבור מחיר מובטח, שיקמנו את מטעי האבוקדו שהיו במצב לא טוב ונטענו 450 דונם חדשים של אבוקדו. עצרנו את הדימום של ההדרים בעיקר על-ידי עקירתם והחלפתם באבוקדו. עקרנו את מטעי הפומלית, האשכוליות, ההמלין וסצומה, הכל פרט לזן אור וכך עצרנו דימום של שנים. לא היה קל לשכנע את הוועדה הכלכלית ואת המועצה, משום שהדרים זה חלק בדי.אנ.איי של גח"א אבל החלטות קשות צריך לקבל – ולקבל בזמן. נכון שבגידול אבוקדו יש גם סיכונים, אבל ניתן במקביל לחשוב גם על גידולי נישה כמו קרמבולה, פיטאייה ופסיפלורה שמעניקים תמורה כספית הולמת. אני מאוד שבע רצון מצוות החקלאות המנוהל ברמה גבוהה ביותר בידי ניצן וייסברג והשבוע עשיתי סיור והתפעלתי מהסדר, הנקיון, החריצות והיסודיות".

גם ברפת חלו שינויים. "שיפרנו את תוצאות הרפת בצורה יוצאת דופן. הקמנו סככת פרש בעלות של 2.6 מיליון שקל מה שנותן לנו חסכון של חצי מיליון שקל בשנה שאותם היינו זורקים כל שנה על הפינוי למטב"ח. הסככה מעניקה לנו פוטנציאל גגות לפרוייקט הסולארי ולאגירת חשמל, הממתין לאישור חברת חשמל. יש ברפת צוות מצויין של אנשים מעולים בניצוחו של זיו כהן".

בתקופת סיזל הסתיים פרוייקט סולארי ב' והוקם פרוייקט סולארי ג'. "השלמנו את כל דרישות חברת החשמל להגדלת הספק החשמל שהקיבוץ מקבל ועמדנו בכל הדרישות הרגולטוריות לפרוייקטים הסולאריים של הקיבוץ".

הלאה. "אנחנו לקראת סיום תכנון מעבר 'לגעת בחיות' למשכנה החדש ליד האורווה החדשה ודוחפים חזק את ענף התיירות, למרות שתחושתי היא שכאן בקיבוץ מסתכלים על ענף התיירות בצורה צינית". רגע, רגע, אני שואל – מה זאת אומרת? "לא מאמינים פה בתיירות ואני חש שאין תמיכה נרחבת, כמו תחושה של הליכה נגד הזרם. אבל אני סומך על עופר חגי והגר עמיבר שלקחו על עצמם את התיירות. אני באמת חושב שצריכים לתת צ'אנס אמיתי לענף הזה להצליח".

ויש לו עוד משהו להגיד על "לגעת בחיות", דווקא על האנשים. "אני גאה בזה שעמדנו בהבטחתנו להחזיר את יובל נבון לניהול הענף שהיה בין מקימיו. תודה גדולה לעופר חגי שבתקופה הלא-פשוטה הזו עשה עבודה נפלאה וסגירת המעגל עם חזרת יובל לניהול, חשובה מאוד לענף".

טוב, עכשיו נדבר קצת על הענן הזה באופק. "בכל מה שקשור לשיוך, אני עובד עם נועה לברון על תב"ע-פרצלציה והצפי לסיום הוא 6-12 חודשים מהיום. קיבלנו אישור 'מתווה הסדרה' מהמנהל שהסדרנו את השימושים החורגים ואחרי עבודה של לא מעט שנים יש לנו אישור לבצע שיוך. בשנים הללו יצרתי קשרי עבודה עם הפקידים האפורים ברמ"י, התייצבתי שם כל יום שני והיחסים הללו בדגש על אמינות, עזרו להניע את גלגלי השיוך קדימה. לאחר אישור רמ"י, כאשר התב"ע-פרצלציה תקבל את אישור ועדת התכנון של עמק חפר וכך תקבל תוקף, ניתן יהיה להתחיל לשייך מגרשים לחברים. אני מעריך שזה ייקח כשנתיים-שלוש וההתחלה תהיה עם שכונות ההרחבה א-ב-ג. בכל פעם נבוא עם כמה משפחות למנהל, הן תקבלנה מפרט ולאחר שיאשרו, יקבלו טופס תשלום וכך ישוייך הבית לאותה משפחה. מי שעושה את רוב העבודה בצורה מעולה היא נועה אותה איתרתי ואני חייב לציין שהיא בעלת יכולות גבוהות ביותר הבאות לידי ביטוי בעבודה הקשה ובהתמדה, כשהנושאים מורכבים ביותר.

רגע, קחו אוויר – יש עוד.  

"במסגרת הסדרת השימושים החורגים, נאלצנו להעתיק את האורווה למקומה החדש. כבר בתחילת גיוס הכספים הודעתי להנהלה ולמוסדות הקיבוץ כי איני רואה באורווה עסק כלכלי, אלא מיזם חברתי. על אף הודעתי זו, הוחלט כי האורווה תמשיך להתנהל תחת עסקי הקיבוץ. בעזרתם של יאיר אסטליין ויפתח לברון, גוייסו כ-650,000 ₪ והקיבוץ העמיד 570,000 ₪ וכך נבנתה אורווה חדשה לתפארת הקיבוץ. זו היא הזדמנות נוספת להודות ליאיר אסטליין המלווה את האורווה בכל צעד ושעל".

"השלמנו את אישור התב"ע של הכביש העוקף והכל מוכן, למעט העובדה שהמועצה האזורית טרם הביאה את הכסף שהייתה אמורה להביא לצורך סלילתו. אנחנו ממשיכים לטפל בתב"ע בסמכות ועדה מחוזית ולקדם את תכנית שכונה ד' אשר תשתרע מהאזור של הנעורים כלפי מערב (על ביה"ס 'משגב' הישן) כאשר צפיפות הבנייה שם תהיה 5-8 יחידות דיור לדונם, מה שאומר בנייה לגובה. זה יאפשר לנו לבנות שם דיור בר-השגה, כולל יחידות קטנות יותר כך שהמגוון יכלול בתים בגדלים של 80-140 מטרים על השטח הכולל של 36 דונם. אני מזכיר שייבנו עוד כמה יחידות על המדרון בו נמצא כעת המרעה של האורווה, מתחת לשכונה ב', מה שיצריך את הזזת מרכז המזון לשדה בו נמצאת סככת הפרש. קיבלנו אישור להתקדם עם תכנון שכונה ד' כשהכוונה היא להציג את התוכנית לוועדה המחוזית במהלך 2027. גם כאן נועה ואני דוחפים חזק קדימה ושוב אני רוצה לומר שהיא מהטובות, המקצועיות והמסורות לעבודתה, למרות ואולי בגלל כובד האחריות אותו היא נושאת, כאשר היעד הוא הגעה ל-700 בתי אב בקיבוץ".

נעשה חם? רוצים לבריכה? "סופסוף אנחנו לקראת קבלת היתר למתחם הבריכה ואני מזכיר שהשנה היא 2026 ! אנחנו נבנה מלתחות חדשות. יש אישור ממשרד הספורט שישלם 1.3 מיליון ₪ והקיבוץ ישלים עם 1.05 מיליון. אני רוצה לציין את אמנון שמנהל מצויין את הבריכה ומקפיד על שת"פ מלא איתי. אנחנו מעדיפים איכות על פני כמות של מנויים ומבקרים והבריכה בכיוון הנכון. אנחנו גם נתחיל שיפוצים בחדר המכונות כדי להגיע שם לתקנים של המאה ה-21".

גם השיניים מבריקות. "בשנת 2025 הגענו להכנסת שיא במרפאת השיניים, כ-650,000 ₪ ובנינו גם את מכון צילום השיניים בצמוד למרפאה. יואלה שהיא בנאדם מדהים, מנהלת את הכל ביד רמה ואני רוצה להדגיש שמנהל כלכלי ללא מנהלי ענפים טובים – לא שווה כלום".

ויש כמובן את "המחלבה הקטנה" שפורחת. "אחד הפרויקטים הראשונים שהצעתי הייתה השותפות עם דנה ותמיר להקמת 'המחלבה הקטנה'. היא כבר לא כל כך קטנה וזה עתה פתחנו חנות ברחוב סלמה בתל אביב. המחלבה צומחת במהירות ותוצאות 1-7 בשנת 2026 מראות על רווח לפני פחת של 700,000 ש"ח. זו הצלחה פנומנלית לשותפות וזו הזדמנות להודות לדנה ותמיר ולקיבוץ על ההזדמנות".

נשמע טוב, אני אומר לו – אבל בוא תתאמץ לענות לי רגע על שאלה גדולה יותר: האם יש היתכנות כלכלית לאורך זמן לקיבוץ שאוכלוסייתו הולכת וגדלה, בעוד מקורות ההכנסה שלו הולכים ומתמעטים וזאת – כאשר לפחות בזמן שיחתנו, לא נראה באופק מקור הכנסה גדול-מימדים?

איך אמר מאיר אריאל זצ"ל? "זה לקח לו קצת זמן להביא חיוך" וגם סיזל עונה כשהוא מהורהר. "זה לא סוד שתמכתי מאוד בפרוייקט תחנת הכח. אם היה מתקבל אישור לכך, העתיד היה נראה טוב הרבה יותר מבחינת גח"א. לדעתי, זו טעות קשה של החברים אבל זו כמובן דמוקרטיה קיבוצית. אני חש כי הפחד והמורא החברתי, השיסוי בקיבוץ יחד עם הרוח שנשבה מכיוון ראשת המועצה שהילכה אימים, כל אלו עשו את שלהם. באופן אישי ציפיתי ליותר עמידות בלחץ החברתי, אבל כידוע זו כבר היסטוריה. אז מה כן אפשרי? הפוטנציאל של אזור התעסוקה קיים – כמרלו"ג או כדאטה סנטר – ואנו מסיימים כעת תשריט חלוקה חדש אשר יאפשר הסכמים עם גורם או מספר גורמים לשותפות. אני מאמין מאוד כי אם גח"א תלך בכיוון זה ותבחר שותפים נכונים, לא תיפגע רמת החיים ויהיו רווחים איכותיים. להערכתי מדובר בהשקעה של סכום הנע בין 250-300 מיליון ₪ כאשר ההחזר יתפרס על 12-15 שנים וחייבים לקדם את איזור התעשייה".

עוד רעיונות? אני שואל.

"כן", הוא מפתיע. "יש את הרעיון של אגרו-וולטאי. זה יכול להיות מנוף הכנסה רציני". למי שלא מכיר – מדובר בגידולי שדה או מטעים שמעליהם משטחים סולאריים. "אם המערכת תקום", ממשיך סיזל, "מדובר כיום בהכנסה של 12,000 ₪ לדונם לשנה. בהינתן שמקצים לזה 380 דונם, מדובר בהכנסה של ארבעה מיליון וחצי ₪ בשנה. מדובר בפוטנציאל תיאורטי ואנו כרגע בשלב הצעות מחיר מול חברות שונות ואני מעריך שעד סוף 2026 נחתום על הסכם שיתוף פעולה מול אחת החברות הגדולות בתחום. צריך לקבל היתר מוועדה מקומית ואז מוועדה מחוזית וכבר באבני הדרך מקבלים סכומי כסף נכבדים ביותר, כך שיש פה פוטנציאל גדול. מעבר לכך, אם תהיה רפורמה במשק החלב, הרפת תגדל ומכיוון שיש לנו את האפשרות לאכלס את מבנה סככת הפרש בעגלות או פרות, הרי שמדובר במהלך מצויין שיעלה את רווחיות הרפת".

טוב, השנה מתקרבת לסופה וכך גם הראיון האחרון עם סיזל. "אהבתי לעבוד פה", הוא מדגיש. "כפי שאמרתי בהתחלה – לא היה קל אבל אני לא מצטער לרגע על זה שבאתי. אני לא עובר לעבוד בקיבוץ אחר אלא חוזר למשק הפרטי שלי בבית יצחק. אני יודע שאני שנוי פה במחלוקת וזה בסדר גמור. אני מביט במראה ויודע שעבדתי קשה והשתדלתי לעזור לקיבוץ לעמוד במטרותיו. אני עוזב כשאני בחרתי את העיתוי ובעיקר – אני שלם עם עצמי באופן מוחלט".