אמא של מרדית מאוסטרליה משתפת אותנו בחוויה שעברה עליה לפני חודשים ספורים. הסיפור נוגע ומרגש כל פעם, כשאני קוראת אותו:

 הכלבה שלנו, בת ה- 14 – "אנני" – מתה בחודש האחרון. יום אחרי שהיא מתה – ילדתי הקטנה בת הארבע, מרדית, בכתה ואמרה לי שהיא מתגעגעת לאנני, ושאלה אם אפשר לכתוב מכתב לאלוהים ולספר לו על אנני, כדי שיוכל להכיר אותה כשתגיע לשמים. אמרתי לה שאני חושבת שאפשר, והיא הכתיבה לי:

 "אלוהים יקר,

בבקשה, האם תוכל לדאוג לכלבה שלי? היא מתה אתמול ולכן הגיעה אליך לשמים. היא חסרה לי מאוד, ואני מקווה שאתה משחק איתה. אני שולחת לך תמונה שלה כדי שתכיר אותה. היא אוהבת לשחק בכדור ולשחות. אני באמת מאוד מתגעגעת אליה.

באהבה, מרדית".

 שמנו את המכתב במעטפה עם תמונה של מרדית עם אנני, כתבנו: "לאלוהים", ומאחור הוספנו את הכתובת שלנו. מרדית הדביקה בולים על המעטפה: "צריך הרבה בולים כדי שהמכתב יגיע לשמים". ושמנו בתיבת הדואר.

כעבור כמה ימים מצאנו חבילה עטופה בנייר זהב על המרפסת בחזית הבית שלנו ועליה הכתובת: "למרדית". כתב היד לא היה מוכר לנו.

מרדית פתחה את החבילה. בפנים היה ספר בשם: "כאשר חיות בית מתות". בצד הפנימי של כריכת הספר היה מודבק המכתב שכתבנו לאלוהים. בצד השני של הדף בספר הייתה התמונה ששלחנו מצורפת למילים הבאות:

"מרדית יקרה,

אנני הגיעה בשלום לשמיים. התמונה ששלחת עזרה לי מאוד. הכרתי אותה מיד. היא כבר לא חולה ומשחקת איתי בכדור. דעי שהיא אהבה מאוד להיות הכלבה שלך. את יודעת, שאנחנו כאן בשמים לא זקוקים לגוף ולכן אין לי שום כיסים לשמור בהם את התמונה ששלחת, ואני מחזיר לך אותה בתוך הספר הקטן הזה שתשמרי לך אותה לזיכרון.

תודה לך על המכתב היפהפה ותודה לאמא שלך שעזרה לך לכתוב אותו ולשלוח לי. איזו אמא נפלאה יש לך. אני מאוד מקווה שאת יודעת שאני ואמא שלך אוהבים אותך מאוד.

את יודעת איפה אפשר למצוא אותי? קל מאוד למצוא אותי, כי אני נמצא בכל מקום בו יש אהבה.

באהבה, אלוהים"

סיפור אמיתי? לא ידוע מי ענה למכתב של מרדית, אבל בלי שום ספק שבמשרד הדואר האוסטרלי, במחלקה של "מכתבים לאלוהים" – עובדת נשמה נפלאה. לי הסיפור הזה מזכיר משהו שאני שוכחת בחיי היומיום. האם גם לכם?