שמעתי לאחרונה סיפור מרגש ומצחיק כאחד, שמתאר בצורה נפלאה את האבסורד שבמלחמות. אספר אותו מהזיכרון ובקיצור. מי שסיפר לי את הסיפור אמר שזה סיפור אמיתי. אבל גם אם אינו אמיתי – הוא מעביר לנו מסר רציני למדי.

התקופה היא, כשירושלים הייתה מחולקת בין היהודים והערבים: "עיר ובליבה חומה…". היה שטח הפקר בין שני החלקים ואסור היה בתכלית האיסור להיכנס לשטח ההפקר הזה.

אחד המנזרים הגדולים בירושלים גבל בשטח ההפקר והחלונות של חדרי השינה של הנזירות נפתחו לשדה הקוצים, שצמחו להם בהמוניהם בשטח הזה.

יום אחד – השיניים התותבות של אחת הנזירות נפלו מחדר השינה שלה לתוך הקוצים…. השיניים אינן… הנזירה ממררת בבכי…. הרי אסור להיכנס לשטח ההפקר…  מאיפה אקח כסף לשיניים חדשות?…. היא ממשיכה לבכות…. עד שאב המנזר, שבהתחלה סרב לעזור לה – הסכים לפנות בצינורות המקובלים – לאנשים האחראים, כדי להשיג אישור לצוות מיוחד, שיעבור את הגבול, יגיע לשטח ההפקר ויחפש – בתקווה למצוא – את השיניים התותבות.

אחרי מאמצים גדולים, הוקם הצוות שהיה מורכב משלושה אנשים: יהודי, ערבי ונציג האו"ם. וברצינות תהומית, כראוי למעמד – כשהנזירות מציצות מהחלונות – הלכו לחפש את השיניים, שנמצאו והוחזרו בכבוד רב לנזירה ידידתנו, שבינתיים הפסיקה לבכות.

האם יש באפשרותנו לתאר מה היה קורה אם היה שלום???

הנזירה – כשראתה שהשיניים התותבות שלה נפלו מהחלון, הייתה יורדת במדרגות של המנזר. יוצאת לחצר האחורית, שבוודאי לא היו בה קוצים, לוקחת את השיניים. חוזרת לחדרה. רוחצת אותן. שמה בפה. ועוד מספיקה לארוחת הבוקר.

אבסורד??? לא מתקבל על הדעת??? אפשרי???

אז – אם היו אומרים לכם שיש תוכנית מאוד מוגדרת להביא את השלום לישראל, למזרח התיכון, לעולם?  – האם היה כדאי לכם להשקיע מזמנכם ומתשומת לבכם, כדי להכיר את התוכנית הזאת? כדי לדעת על מה מדובר?

ולסיום תשובות לקושיות מהעלון של פסח:

1. כשנמלה אומרת אוקיאנוס – היא מתכוונת לשלולית.
2. ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא – שלגאונות יש גבולות.
3. כדי להגיע למשהו שמעולם לא היה לי – עלי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי.
4. אפשר להבדיל בין שוקולד חלב למריר – רק כשטועמים משניהם.