"הפינה החמה", מוסד גבעתי-חיימי ידוע ואהוב, הופקד בידיה האמונות של סיגל לשם דימיטשטיין. היא מצאה קצת זמן לספר לנו על המקום הייחודי שהיא מנהלת, על תינוקות ואמהות ועל תפיסת עולמה

אני בת 37, נשואה לאור ואמא של רוני, בת שנתיים וחצי ואלה בת שמונה חודשים.

כל חיי הבוגרים עבדתי בחינוך: הייתי גננת בגן חובה במושב כפר נטר, לאחר מכן חינכתי כיתות א'-ב' בבית-ספר יובלים בגח"מ, למדתי ייעוץ חינוכי ועבדתי כיועצת חינוכית. תוך כדי העבודה החינוכית למדתי הנחיית קבוצות והדרכת הורים במכון אדלר וכרגע זה העיסוק המרכזי שלי.

אני עוסקת בהדרכת הורים ובזמן הקורונה למדתי שאפשר להדריך הורים גם מרחוק בזום.

היום אני שוכרת פה בקיבוץ חדר מקסים במרפאת השיניים הישנה ופוגשת הורים פנים אל פנים ולזה, כמובן, אין תחליף אבל היות וראיתי שנעשו תהליכים נפלאים גם בתקשורת מקוונת, אני עדיין מקבלת הדרכות הורים גם בזום וזוכה להדריך גם הורים שגרים רחוק. סביר כי במציאות אחרת, לא הייתי זוכה להכיר אותם.

אחרי שרוני הבכורה שלי נולדה, הייתי איתה כשנה בבית ולאחר מכן יצאתי לשנת שבתון. בסוף שנת השבתון, נולדה אלה ויצאתי לחופשת לידה. כך יצא שבפועל, כבר מעל שנתיים וחצי שלא חזרתי לבית-הספר והיה לי זמן רב לחשוב עם עצמי – "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה?".

בחופשת הלידה עם רוני, שהייתה לפני (וקצת בתחילת) עידן הקורונה, הייתי מגיעה באופן קבוע לפינה החמה. מצאתי שם מקום קסום, מחבק, עוטף הנותן את המענה הכי חשוב, לדעתי, לאישה בחופשת לידה – חברה ושייכות.

בזמן הקורונה היו כל מיני נסיונות לפתוח את הפינה החמה בהתאם להנחיות, בין הסגרים, בכל מיני דרכים – אך התקופה הייתה מבולבלת ומבלבלת וזה לא צלח.

לפני כמה חודשים פניתי לאנטה, "שגידלה אותי" עוד כשהייתי מטפלת צעירה בגיל הרך אחרי הצבא ואמרתי לה שיש לי רעיון לפתוח מחדש את הפינה החמה. אנטה עשתה את הבדיקות שהייתה צריכה, דייקנו יחד צרכים משותפים ויצאנו לדרך.

הפינה החמה היא חלק מהגיל הרך ואני חשה כי העובדה שגדלתי בקיבוץ וגם עבדתי בגיל הרך, עוזרת לי להכניס ולשמר את רוח המקום והקהילתיות הנפלאה שלנו.

"פינה חמה" היא כמובן החלום, היוזמה וההגשמה של מירהל'ה זיו אשר זיהתה לפני שנים את הצורך בעטיפת נשים אחרי לידה וביצירת מרחב משותף עבורן. עד היום מבחינתי, פינה חמה זו מירהל'ה, אוספי המיניאטורות שלה תלויים, המוביילים המיוחדים שהיא אספה, הערסלים, תיבות המשחקים ועוד. לשמחתי מירהל'ה מבקרת אותנו כשהיא יכולה. (היא עסוקה מאוד).

כרגע, הפינה החמה פתוחה בימי שלישי מהבוקר עד הצהריים ומגיעות אליה אימהות מהקיבוץ ומהסביבה. לאחרונה עשינו סדנת "מעבר למוצקים" עם דיאטנית קלינית ובשבוע שעבר התחילה סדנת סדרת מפגשים של "ליווי התפתחותי" המועברת בידי פיזיותרפיסטית מקופ"ח כללית. בהמשך תתקיים גם סדנת החייאת תינוקות וילדים ועוד ועוד.

אז – איך נראה יום בפינה החמה?

קודם כל (ויש האומרות שהכי חשוב) שיש ארוחת בוקר / בראנץ' / צהריים מפנקת ומושקעת שאני מכינה, כי מה יותר חשוב לאמא בחופשת לידה מכוס קפה חמה וארוחה טובה? חוץ מזה, אני רואה את המהות המרכזית של המקום –  הביחד, המפגש, "הסירה האחת" שכולן נמצאות בה.

יש גם מרפסת ודשא בחוץ ועכשיו, עם התחממות הימים, אנחנו מתחילות ליהנות מהם. בפנים ישנם המון משחקים, ערסלים, פופים ודברים שמותאמים בדיוק לאימהות ולתינוקות.

בחלק מהימים יש סדנאות חיצוניות ומי שרוצה, לוקחת בהן חלק ויש גם לא מעט אימהות שמגיעות רק בשביל אותו הביחד, המקום שמעניק רגע לעצירה, למנוחה, לדיבור ולשיתוף.

אני מאמינה, כאמור, כי החזון של המקום הזה הוא עצם המפגש. ישנם דברים בחיים בהם החיבורים קורים מעצמם: לידת תינוק, כן להניק או לא להניק, איך הייתה הלידה, כן ישנת או לא ישנת בלילה, כל אלו נושאי שיחה היוצרים מעצמם חיבור, קירבה והזדהות. המפגשים החיצוניים הם העשרה ותוכן שתמיד כיף ללמוד ולהעמיק בהם, כשהחלק המרכזי הוא הקבוצה ומעגל התמיכה והשייכות.

כמובן שאני משתדלת לתת את הערך המוסף שלי, גם מחוויית האימהות שלי וגם מהדרך המקצועית שאני עושה.

הדבר האחרון שאני רוצה להוסיף, באופן אישי במיוחד, זה החיבור לאמא שלי המדהימה, דבורהל'ה ז"ל, אליה אני מתגעגעת כל כך, אמא שלי שלא הספיקה "להתעדכן" בעיסוק החדש שלי בפינה החמה.

אמא שלי לימדה אותי לאהוב אנשים בכלל ותינוקות בפרט. עבורה, כל תינוק היה פלא הבריאה, הידיים היו "יוצאות לה מהמקום" ומושטות קדימה והתינוקות היו קופצים אליה כמו אל מגנט.

כשאומרים לי "איך את מנשנשת תינוקות", זו עוד תזכורת נעימה מבחינתי להיותי הבת של אמא שלי, זו שנישנשה בנשיקות וחיבוקים כל תינוק שעבר.

גם מהמסע האישי שאני עברתי להגשמת החלום להיות אמא (זה כבר לכתבה אחרת…) אני יודעת שכל תינוק או תינוקת שנולדים לעולם הם נס – והיום יש לי זכות גדולה ללוות אימהות ותינוקות בפינה החמה.