בסוף השבוע האחרון של אוקטובר, נתגלה מחזה שכבר מזמן לא נראה כמוהו ברחבי הקיבוץ: עשרות ילדים, מקטנטנים ועד גדולים, חלקם עם הוריהם וחלקם בקבוצות עצמאיות, התרוצצו להם משכונה לשכונה ומבית לבית. שבילי הקיבוץ המו קולות צוהלים של ילדים מחופשים המחזיקים בידיהם תיקים ושקיות לאיסוף ממתקים. גבעת חיים איחוד התחפשה לרגע לעיירה באמריקה וציינה לשעתיים את האלווין, הלא הוא "ליל כל הקדושים".

אם להסתמך על מקורות מידע המגיעים מהמרשתת ומחברים באמריקה, מדובר בחג המשלב רכיבים אזרחיים, עממיים ודתיים-נוצריים ומצוין במדינות דוברות אנגלית כמו בריטניה ואירלנד, קנדה וארה"ב. מאפייני החג, הנחגג בסתיו, כוללים תחפושות מפחידות, קישוט הבתים באווירת שדים ורוחות וגילוף דלעות והפיכתן לעששיות מאירות. אחד ממנהגי החג המוּכּרים לרבים מאתנו מסרטים ומסדרות בטלוויזיה הוא "תעלול או ממתק", במסגרתו נוקשים ילדים על דלתות שכניהם ומקבלים, לרוב, ממתקים.

מתברר שמאחורי היוזמה המפתיעה, בהובלת נטע רכזת התרבות, עמדו שיקולים ומחשבות שלא כולם דוברו בציבור. למשל, זה כבר כמה שנים שקבוצות של ילדים בקיבוץ מתארגנות במועד החג ועוברות מדלת לדלת תוך קריאות "ממתק או תעלול?!".

ההתארגנויות החצי-ספונטניות הללו יצרו מצבים שרבים מיושבי הבתים הופתעו לפתוח את דלתם בערב סתווי שגרתי ולגלות ילדים המבקשים ממתק (או תעלול) ולא הבינו מה רוצים מהם. ברור שגם לא היה להם במה לכבד את הילדים החביבים, בין אם רצו לשתף פעולה עם השדים הקטנים שנעמדו בפתח ביתם בין אם לאו.

מעבר לכך, מה שבאמת יצרה ההתארגנות החברתית הלא-מאורגנת הזו בשנים קודמות הוא מצב מצער ומכאיב ממנו נפגעו ילדים שלא הוזמנו להשתתף בחגיגה הלא-רשמית בזמן שאחרים צהלו. ההתארגנות השנה, באופן מסודר ומאורגן למופת, נערכה בין השאר כדי לוודא שאף אחד מהמעוניינים להשתתף לא נשאר מאחור.

וכך, למרות מורת רוח מצד חלק מתושבי הקיבוץ אל מול המחזה הלא-קונבנציונלי, זכתה קהילת גבעת חיים איחוד בערב יוצא דופן שלפי משתתפיו הרבים, אפשר לקטנים ולגדולים להכיר אנשים חדשים, לבקר בבתים בהם טרם ביקרו ולהיחשף למנהגים ממסורות אחרות ואולי ללמוד ולדבר עליהם קצת.

אבל הערב הזה בעיקר אפשר לילדים לצאת לרגע מהבית ומהמסכים, להתהלך בחברותא, להשתעשע, להרחיב את ההיכרות עם פינות שונות בקיבוץ ועם יושביהן ולהמתיק קצת את סוף השבוע, לפני עוד שבוע לימודים שגרתי מבורך.