לא, הבטן של ניב יגר לא מלאה בירקות שהוא מגדל בגן הירק, אלא דווקא בתהיות, מחשבות וגם כמה ספקות. בערב סתיו על המרפסת האחורית שלו, על בירה "מכבי", דיברנו על גן ירק וקהילה, על המשכיות מול חדלון ושאר ירקות.

תחילתו של הסיפור ידועה. "לפני יותר משנתיים הייתה סדנת מנהלי ענפים כאשר התוצר הסופי אמור היה להיות פרוייקט של יוזמה חדשה בכל ענף", הוא משחזר. "הפרוייקט שהצגתי, בליווי של ציון נואמה ועופר נווה, היה פרוייקט עסקי וקהילתי גם יחד".

הפרוייקט היה "גן ירק תומך קהילה", כאשר הרעיון והאידיאולוגיה מאחוריו קבעו גידול ירקות לא מדושנים ולא מרוססים שימכרו ישירות לצרכנים תוך יישום ערכים כמו חינוך, קהילתיות, שילוב הגיל השלישי ומקום מפגש של בני כל הדורות.

"עלותו של הפרוייקט הוערכה בסכום של 100,000 ₪", אומר ניב. "אלא שאז פרצה הקורונה וכל התוכניות נכנסו להקפאה. מצד שני, היו הרבה נערים חופשיים מלימודים, כמו גם מתנדבים, היה את אור נלקנבאום (כיום מנהל גן הירק) עם הידע האדיר שלו והבנתי שנוצרו פתח והזדמנות להרים את הפרוייקט בעלויות נמוכות מאוד".

הוא התקשר לשרון, מנהלת הקהילה וביקש קצת כסף כדי להתחיל את הפרוייקט והיא אמרה "לא".

"לא קיבלתי את התשובה השלילית וניסיתי להבין איך ניתן להקים את הגן כמעט בלי עלויות ובמקביל, באו החבר'ה מהגד"ש ועשו את הערוגות, קיבלנו זבל מהרפת ויצאנו לדרך. אני חושב שמעבר לתשובה הזו, יש כאן בגח"א הססנות מובנית בכל הקשור ליזמות", מוסיף ניב.

אני אומר לו שזה נראה כמו אחד מסיפורי "חומה ומגדל" של ראשית ההתיישבות הקיבוצית והוא מאשר. "בדיוק ככה – הלכנו צעד אחרי צעד. סידרנו השקייה, אחר כך שתלנו עוד לפני הסגר והכל לפי חזון המשק האוטרקי המספק צרכים מקומיים".

כעת אנחנו גולשים לשיחה החורגת מתחומי גן הירק ונוגעת לשאלה "מה נשאר מהקיבוץ?".

לניב יש תשובה. "מה שנשאר מהקיבוץ והרעיון שלו אחרי ההפרטה, הם השטחים הירוקים והפתוחים. זה משהו שהיה ייחודי בצורת החיים הזו ואחרי שהיא השתנתה, השטחים האלו המשיכו לשמר את הרעיון – ולא לחינם. הנה, כאשר כל המדינה והעולם היו בסגר פיזי, ממש תחת איסור להסתובב ברחוב, אצלנו זה היה אפשרי. רעיון גן הירק, הוא המשך הגישה והראייה הזו ואפילו הדרך בה הקמנו אותו, משתלבת בתפיסה".

ואכן, כמו ביישובי "חומה ומגדל" – המציאות הכירה במה שהוקם בתחילה ללא אישור. "בסוף השנה שחלפה קיבלנו אישור להעסיק את אור כמנהל גן הירק ב-60 אחוזי משרה", מספר ניב. "במקביל גם מתבצע מעקב כלכלי של הקיבוץ אחר ההוצאות. אנחנו לא ברווח, כי עסק חקלאי הוא לא רווחי בשנים הראשונות שלו ולאחר מכן זה משתנה".

רגע, אני אומר, מה עם דוכן המכירות שנפתח כל שבוע במתחם הסביום? "ממוצע הקונים בכל שבוע עומד פחות או יותר על 40", הוא עונה. "יש הרבה מבני הדור השלישי שבאים לסביום וגם אחרים, שבאים להינות מירקות וצמחי תבלין טבעיים, טעימים ומזינים ועדיין – אנחנו נמצאים כיום בהפסד של כ-15,000 ₪ בשנה".

אני שואל אותו על הרווח העצום שבין פלוס-מינוס 1300 אנשים שחיים פה, לבין 40 שקונים בדוכן והוא אכן מכה על חטא. "ייתכן בהחלט שלא מצאנו את ערוצי החיבור הנכונים אל הקהילה, משהו שיכול היה לחפות על ההפסד הכספי".

הוא מספר שאחד מחברי ההנהלה זרק באוויר שהקיבוץ מממן ל-40 הקונים את הירקות "ואני אומר ההיפך! הם עוזרים לנו להמשיך ולממן חלקה ציבורית פתוחה ויפה כמו זאת וכן ירבו האנשים שיבינו את הערך ויקנו מקומי".

"אני יכול לספר שמי שמגיע לגן הירק, נהנה שם ואני מזמין את כל מי שרק רוצה – להגיע. זו חוויה אחרת וייחודית בתוך הקיבוץ וזו פריבילגיה שיש לנו את זה כאן: זה כמו פארק יפיפה, מרחב בטוח לחלוטין – בלי מכוניות, בלי קלנועיות. מקום שאפשר לעשות בו פיקניק או מדורה, להסתובב עם הילדים להסביר ולהראות להם מהיכן מגיע האוכל שהם אוכלים, אפילו לטעום עלה או שניים ובכלל, מעבר לשטח ירוק ייחודי (לא כמו הדשאים הגדולים שעלותם אינה פחותה וקיימים כמעט בכל יישוב) המטרה בהמשך היא לשלב גם את הקהילה מכיוונים נוספים – התנדבויות גיל שלישי ונוער, חינוך ילדי הגן ועוד".

לצורך הקוריוז, הוא מספר: "בשבוע שעבר אפילו באו לצלם פרסומת לחברת אשראי 'משק קארד' בגן הירק. כן, גם הפרסומאים הבחינו כמה מיוחד וקסום הלוקיישן".

נכון, יש גם תגובות אחרות. "היו לאחרונה דיונים במועצה בה אנשים דיברו נגד גן הירק ושאלו – למה צריך את זה כאן? יש את גן הירק של אורי לין שאפשר לגדל בו ירקות, יש את השדות מסביב ומי צריך גן ירק קהילתי? אני חושב שאנחנו צריכים להטמיע יותר את הצורך הזה, לקבל גב חזק יותר מהמערכת הקהילתית כי זה משהו שאין לו תחליף".

אז מה אתם אומרים? האם "הקיבוץ המתחדש" צריך כאן משהו כזה? האם גן הירק, הרעיונות והאידיאולוגיה העומדים מאחוריו, שייכים אל "הקהילה" של המאה ה-21 ומה שעומד מאחוריה? לניב יש תשובה ברורה – אבל לא כל כך ברורה לו התשובה שלכם.