כבר שנתיים לפחות מתכננת לכתוב לך מילים של הוקרה והערכה על הדרך בה מילאת את תפקידך כרכזת רווחה ובריאות.
לאחרונה כשעלתה השאלה: מה הופך את גח"א לקיבוץ ויותר מזה לקהילה ולבית? עלתה אצלי שוב התחושה, שאת, כמו כמה ממלאות תפקידים אחרות, שעושה את תפקידך במסירות שאין לה הגבלת שעות ביממה או ימים בשבוע, במקצועיות, באכפתיות אמיתית, את חלק מהתשובה לשאלה הזו.
פגשתי אותך בתפקיד לראשונה כשחזי ואני היינו הורים צעירים, כשנתיים אחרי שהגעתי לגח"א. דורי, הבן שלנו, חלה ואושפז בשניידר ולאורך כל התקופה, ליוויתם אותנו את וצוות המרפאה, בהנחיה, בתמיכה ובמענה לכל צורך. הרגשנו מחובקים ועטופים לאורך כל התקופה.
בהמשך, לאורך כל שנות עבודתי במערכת החינוך, הצטלבו דרכינו שוב ושוב. היית זמינה להתייעצות בכל שעה, תמיד עניינית, תמיד דיסקרטית, תמיד משרה רוגע, למרות העיסוק במצבי קצה בריאותיים ואחרים. גם כשלא היו לנו תשובות מושלמות לקשיים בהם התלבטנו, ידעת לתת כיוון שיאפשר התקדמות.
עבורי, הדרך בה מילאת את התפקיד, היא ללא ספק אחד הדברים שהפכו את גח"א לקהילה עוטפת, תומכת, אכפתית וגם עניינית, מקצועית, מסודרת ומשרת בטחון. גם אם אכתוב עוד 10 עמודים לא אוכל לתאר את ההערכה שלי לפועלך. מאחלת לך הנאה וסיפוק גם בשלב הבא.
Share this post
