"עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה", כתב אהוד מנור לפני כמעט ארבעה עשורים ובלשון המעטה, השנה שחלפה בהחלט הייתה טרופה. גליון ראשון של העלון לשנת 2021 ובהתבוננות אחורה נראה שהשנה שהסתיימה – גדושה ושונה, מבלבלת ולא-צפויה – התאפיינה בקיבוץ בעיקר בריקוד מורכב בין מרחק לקרבה: מצד אחד, הקורונה גזרה עלינו ריחוק חברתי, סגרים ובידוד (ואולי גם בדידות) שהביאו לצמצום המפגש הבין-אישי הישיר ומאידך, שיח מורכב ולא תמיד פשוט שאיים להעמיק תהליכי פילוג, הניע צורך לעשות מעשה ולחתור לאיחוי תוך קריאה לשיפור מיומנויות השיח וההקשבה, יכולות האמפתיה, הדרך להגעה להסכמות והחזרת הדיון על חשיבותה של הערבות ההדדית וה"ביחד". כל זאת בנסיון לחזק את המחַבֵּר והמקרב ולמַתֵּן את המפריד והמרחיק. כאמור: יוצרים איחוד.

אבל בשנה טרופה כמו בשנה טרופה: כאקורד סיום, שנת 2020 עוד הספיקה להחליף את התכניות למפגש, לשיח במעגלים ולנסיון להתקרב ולהסכים, בכניסה לבידוד של יותר מ-100 תושבי הקיבוץ, בני כל הגילאים. אולי גם זו דרך להרגיש חלק מקהילה.

בעלון הראשון לשנה זו תוכלו לקרוא גם על הקרוב וגם על הרחוק, גם על ההסכמות וגם על חילוקי הדעות. כרגיל, העלון משמש מרחב לכל אלה, שוזר אותם זה בזה ומאפשר התבוננות על הפסיפס שנוצר בנקודת הזמן הזו.

ואם כבר התחלות חדשות: עם תחילתה של השנה, התחלתי בתפקידי כעורך העלון לצד ליאור. אני מצטרף לתודות הרבות והמוצדקות שהורעפו על שלמה עם סיום תפקידו בעריכת "בתוכנו" ומבקש להודות לו באופן אישי על העצות המדויקות והרעיונות הנבונים שסיפק לי עם כניסתי לתפקיד. אני מודה גם לליאור על שהחזיק לי את היד (במגבלות הקיימות ולפי ההנחיות, כמובן) בצעדיי הראשונים בתפקיד. קריאה מהנה.