אורלי נולדה  ב-14 באוקטובר לפני 57 שנים ונפטרה ב-31 באוקטובר ביום שבת, יום בו נפטרים הצדיקים, כשהיא עטופה בכל בני משפחתה. אורלי נולדה בדימונה, הצעירה לבית משפחת סולומון אחות קטנה ל-6 אחים ולהורים שעלו מפקיסטן עם חמישה ילדים בשנת 1957. המשפחה גרה בדימונה בבית קומות בדירה קטנה של 2.5 חדרים. חלק מהאחים נשלחו להתחנך בקיבוצים ואורלי עם עוד שלושה אחים נשארו בבית ההורים.

כאשר אורלי הייתה בת 12,נפטרה אמה ואורלי למדה מהר מאוד את כל הנושאים הקשורים בעבודות הבית. אורלי למדה והתחנכה עד סיום התיכון בדימונה ולאחר סיום התיכון התגייסה ושירתה במחנה נתן בבאר שבע, כדי להיות קרובה לבית ולהיות יחד עם אביה שנפטר בשנת 1990. לאחר הצבא השתלבה אורלי בעבודה במפעלי הטקסטיל ובבזק בדימונה.

בשנת 1998 החליטה ניצה הררי, החברה של מזל (אחות של אורלי) ושל כולנו, לעשות שידוך בין אורלי לרונן ובמרץ 1999 הם התחתנו בקיבוץ בחתונה שמחה וגדולה. אורלי התקרבה לאחיותיה ואחיה שגרו בחדרה ואליכין והייתה מאושרת. בנובמבר 1999 נולדה ליאם ובאוגוסט 2003 נולדו אור ועדן. הילדים הביאו אושר רב למשפחה.

בנובמבר 2014 נפל עלינו האסון כשרונן נפטר באופן פתאומי. פטירתו הייתה קשה, אך אורלי בכוחותיה, באופטימיות שליוותה אותה ובעזרת המשפחות, התמודדה עם גידול וחינוך הילדים בדרך מעוררת הערצה.

לפני כארבע שנים התמוטטה אורלי פיזית והתחילה בטיפולי דיאליזה מלווים במחלות נוספות, אך אורלי לא ויתרה והצליחה לצאת ממשברים רפואיים לא פשוטים. אורלי והמשפחה קיוו וציפו שאורלי תוכל להגיע להשתלה ואכן הלכנו להתייעצויות ולבדיקות עם תקווה רבה.

רוב שנותיה בקיבוץ, עבדה אורלי בכלבולית וגם בימים שבין הטיפולים הקפידה להגיע לעבודה. היא אהבה מאוד את העבודה, את הצוות ואת החברים והם החזירו לה אהבה גדולה.

תקופת הקורונה הכבידה מאוד על אורלי והילדים ואנחנו שמרנו עליה מכל משמר, בידיעה שאם חס וחלילה תידבק זה יהיה קטלני. חיידק אלים תקף את אורלי ועליו היא כבר לא התגברה. החל מיום רביעי האחרון אורלי הייתה מאושפזת והמצב הלך והחמיר.

אתמול כתבה לי חברה מהקיבוץ:

בשבילי אורלי זה לצחוק.

בשבילי אורלי זה בדיחה גסה.

בשבילי אורלי זה להיפגש לקפה עם חברות.

בשבילי אורלי אמא טרייה לליאם בפעוטון ואח"כ שוב לאור ועדן.

בשבילי אורלי אמא נפלאה, אין הגיון בעולם ואין הגיון בדברים.

בנימה אישית – בשבילי אורלי הייתה ההוכחה שהכל אפשרי: להתגבר על משברים, לאחד משפחות מכל קצוות המדינה, להשתלב בחיי קיבוץ, להיות אמא נפלאה ותמיד, בכל מצב, לשמור על שובבות וחוש הומור.

אני לא יכולה לסיים בלי להודות לאלי שליווה את אורלי בארבע השנים האחרונות, שלוש פעמים בשבוע, בוקר וצהריים לטיפולי הדיאליזה ומתי שהיה צורך, גם לבדיקות נוספות במסירות ובדאגה. ידענו שאורלי בידיים טובות

אנחנו נעשה הכל כדי שהילדים האהובים של אורלי ורונן יזכו לחיים שלמים ומאושרים.