צילום: היידי עפרון

ראיתי מאמר ב"כלכליסט" על מכירת חלק מאחזקות קיבוץ דליה בחברת "ארד" בהובלת שמוליק לשם. נזכרתי שגם כאן הוא היה מעורב בתהליך מכירת חלקנו ב"גת" ואז הסתבר שהוא היה מעורב גם בהשלמת מכירת "גמל שריד" ו"גלעם" של מענית 

שמוליק עובד בתחום הניהול הקיבוצי כבר יותר מעשור: תשע שנים במענית כמנהל עסקי, במקביל כיו"ר אצלנו בגח"א ומאוחר יותר כיו"ר באשדות-יעקב איחוד. כיום הוא משמש בתפקיד יו"ר בקיבוצים דליה, שריד וגעש.

כאמור, הכתבה ב"כלכליסט" סיפרה כי קיבוץ דליה קיבל במסגרת העסקה כ-156 מיליון ₪ וביקשתי משמוליק שיספר על המהלך שהוביל.

"הגעתי לקיבוץ דליה לפני כשנתיים ומצאתי כי מזה שנים רבות מתקיימים שם דיונים על שלושה נושאים מרכזיים: שיוך, הסדר שיוך פירות נכסים ובנייה (מוכר גם לנו). בדומה למה שנעשה בגח"א לפני שנים רבות, בהסדר שיוך פירות נכסים יש רצון של חברי הקיבוץ (הבעלים) לממש נכסים מסוימים לחלוקה לחברים ולצרכי הקיבוץ.

לפני כשנה התנעתי את תהליך המכירה של חלק מחברת "ארד דליה" העוסקת בייצור שעוני ומערכות מדידת מים והיא הנכס המרכזי של הקיבוץ. הרקע שלי בעסקים ובתעשייה, בקיבוץ ומחוצה לו, בהחלט סייע לי אך עיקר ההליך היה יצירת הסכמות רחבות ככל הניתן בציבור: כן/לא למכירה, היקף המכירה, עיתוי וכדומה.

לאחר כחצי שנה עברה בקלפי החלטה על מכירה ברוב של כ-80% מחברי דליה. חשוב לציין שלכל אורך הדרך הסברתי שמהלך כזה חייב לקבל רוב גדול בציבור, היות וזה הוא אירוע מרכזי בחיי הקיבוץ".

אני שואל את שמוליק על תפקיד יו"ר קיבוץ, אותו מילא אצלנו בעבר. 

"להבנתי, התפקיד הוא של מוביל ומתווה דרך בתהליכים מרכזיים, מייעץ ומנטור למנהלים, מקיים בקרה על מערכת הניהולית, לא בתור "מנהל-על", מסייע בשחרור חסמים ומוביל להסכמות רחבות ככל הניתן על הדרך והביצוע. מכאן שהיקף משרה של יום-יום וחצי בשבוע מספיקים. היקף משרה של מנהל הקהילה ומנהל עסקי, הינו דיון אחר.

צילום: היידי עפרון

אפשר לתת דוגמה מדליה: מנהלת הקהילה היא אפרת, בחורה צעירה בת 38, הנשואה לעומר, הבן של יפתח שביט שבילה כאן כמה שנים כילד. היא נמצאת כשנתיים בתפקיד, עובדת קשה ובצורה מעולה כאשר תפקידי העיקרי הוא להנחות, לסייע ולהעניק לה מנסיוני כדי שתצליח. גם בשריד, מנהל העסקים של הקיבוץ, בחור בן 45, מסיים ארבע שנים בתפקיד ומועמד להמשיך ותפקידי, גם כאן, אינו לנהל אותו אלא לסייע ולעזור בראייה רחבה ולתרום מנסיוני".

אני חוזר ומפנה אותו לכאן, לגח"א.

"בשנת 2020 החברים עסוקים יותר בקריירה שלהם, בחייהם המשפחתיים ולכן מי שאינו רואה בניהול ציבורי מקצוע או קריירה, ככל הנראה לא יפסיק את מסלול חייו ויבוא לעשות תפקיד לקדנציה. מדובר בתפקיד קשה, חשוף לביקורת מתמדת שכיום היא מהירה ובוטה מאוד ברשתות החברתיות ודורש רצון, נסיון ובשלות, על-מנת לאפשר הצלחה.

בניגוד לדעתי, לא נקבעו תנאי סף לתפקיד היו"ר בגח"א. להבנתי ישנה חשיבות רבה שלעומד בראש המערכת יהיה נסיון ציבורי משמעותי. יו"ר בקיבוץ אינו מפקד או מנהל אלא תפקיד ציבורי הדומה יותר לניהול עירייה או מועצה אזורית והניהול הקיבוצי כיום הוא מקצוע.

לכן, רצוי שמי שמגיע לתפקיד יו"ר יהיה בעל נסיון באחד מהתפקידים הציבוריים המרכזיים כמו מנהל/ת קהילה, מנהל/ת עסקים או מנהל/ת מש"א. למרות זאת, שיהיה ברור –חבר קיבוץ יכול תמיד להעמיד את עצמו לבחירה, גם כמועמד עצמאי ולזכות באמון הציבור".

ואם כבר הזכרת – מה בנוגע לשיח הציבורי שאפיין את הקיבוץ בתקופה האחרונה?

"יש האומרים כי "הקיבוץ התנהל היטב בעבר", אך לא צריך להגזים בנוסטלגיה משום שגם אז לא הכל התנהל על מי מנוחות. הקיבוץ משתנה ודינאמי וזה חיובי מאוד בעיניי. אנשים רבים בוחרים לחיות בקיבוץ לאו דווקא בגלל האידיאולוגיה השיתופית מהעבר וכיום חשובים לחברים חיי קהילה עם תרבות וחינוך איכותיים, תוך שמירה על רמה סבירה של ערבות הדדית.

הדיונים הציבוריים כבר לא מוגבלים לישיבות ההנהלה, המועצה והאסיפה ועברו במידה רבה לרשתות החברתיות. קיימת בעיה ברמת השיח הציבורי מבחינת הסגנון, עומק הדיון והדיוק בעובדות, אבל זו בעיה כלל עולמית וארצית ולא ייחודית לנו. דעתי היא שדעות מנוגדות לאלו של ההנהלה בהחלט לגיטימיות, אך חייבים לשמור על שיח מכבד ומכובד".

צילום: ימימה גושן

סיפור קטן

"לפני כשבוע הזמינו אותי קבוצה של כ-12-14 "צעירים" (35 ומעלה) לשתות בירה, להחליף דעות ולדבר . אני חייב לציין שנהניתי מאוד. התקיימה שיחה בת שעתיים במסגרתה דיברנו, החלפנו דעות, עניתי על שאלות והסברתי את ראייתי בנושאים שונים הקשורים לחיינו בקיבוץ. שמעתי דעות אחרות ובעיקר היה שיח. הקשבנו אחד לשני, לא הסכמנו על הכל – אבל דיברנו. ממליץ לכולנו לדבר ולא רק לכתוב ברשתות החברתיות". למרות העובדה שבנושא השיוך, הציבור לא הצטרף אליו בבחירת החלופה הקניינית (חלופת המגורים) מסכים שמוליק עם ההתנהלות השקופה והמשתפת של ההנהלה והצוות שעסק בקידום הנושא. 

"אין ספק שכל התקדמות בעניין נהפכת לקשה יותר ופחות ישימה ככל שעובר הזמן. עדיין, החלופה הקניינית עדיפה על חלופת האגודה שאינה ישימה במרכז הארץ. פתרון של בנייה של בן/בת בצמוד או מעל להורים, נהפך בעל כורחו לפתרון סביר עבור מיעוט מהמשפחות, גם אם אינו כולל קבלה לחברות בקיבוץ.

להבנתי, נושא השיוך והבנייה הוא מהלך שחייב לבוא כ"עיסקת חבילה" שתטפל במספר מרכיבים יחדיו, על-מנת למנוע קרע בקהילה. ישנם כ-350 בתי אב בגח"א שרוצים וצריכים שיוך, ישנה שכונה ג' המעסיקה ומפלגת חלקי ציבור שונים, ישנן החלטות "טכניות" שצריך לאשרר (הגדלת חלקת המגורים, כניסה להסדר הביניים) וישנה הצעה שלי שהבניה תהיה במודל "בנה ביתך" – המייתר את כל נושא מנהלת הבנייה.

רק אם נוביל יחד הליך של הסכמות על כל ארבע הנקודות כ"עסקת חבילה", בידיעה שכל אחד יצטרך להתגמש ולוותר על חלק מרצונותיו, נוכל להניע תהליך של שיוך ובנייה. תהליך כזה אינו קל, ידרוש עבודה רבה, הקשבה וגמישות מחשבתית ובעיקר קיום שיח מכבד וקשוב, שיוכל להביא להסכמה רחבה ככל הניתן על דרך ההתקדמות.

לסיום, אני רוצה להגיד שעם כל הבעיות, המתחים והויכוחים, אני באמת ובתמים חושב שגבעת חיים איחוד הוא מקום נפלא לחיות בו, אנשים מחייכים אחד לשני, רמת החיים מצוינת וראינו את החוסן הקהילתי הבלתי הרגיל בצורת התגייסות ותפקוד נהדר בתקופת הקורונה. אני אופטימי.