אחרי עוד הפסקה קצרה, ישר לסיום. סיום הקיץ, החופש הגדול, הבחירות, השנה. התחלות חדשות, בי"ס וגנים והורים נושמים לרווחה, כמעט, כי החום והלחות עדיין כאן בגדול ומחכים לנו החגים, עוד חופשות, ממשלה חדשה, ממש תפוח בדבש.

"לחלום בגדול" הוא סרט התבגרות, סיומים והתחלות המבוסס על סיפורו האמיתי של ג'אבד, נער פקיסטני הגדל בלוטון הבריטית בשנות ה-80 של תאצ'ר, שנים של אבטלה, מיתון, גזענות ויאוש קיומי. חלומו הגדול הוא לעלות על 1M, עורק התנועה הראשי ללונדון וצפונה. החיבור לשירי "הבוס" ספרינגסטין, עוזר לו להתגבר על כאבי הגדילה ולהפוך ליוצר וכותב בעצמו.

הסרט קלישאתי למדי ודומה לסרטי התבגרות, גזענות, יחסי אב-בן ולטרנד האחרון של "סרטים

מוזיקליים". מזכיר את הפורמט של "רוקטמן" בשירה ובריקודים אך מהוקצע פחות ובכל זאת – אהבתי. לקח אותי חזרה לתקופה בה גרתי בהיצ'ין, עיירה קטנה ומקסימה הנמצאת במרחק כרבע שעה נסיעה מלוטון, על כביש A505.

מתוך "לחלום בגדול"

הקליפים הטלוויזיוניים, האווירה והנופים החזירו אותי באחת למקום, לתקופה ולחיים ההם. גם המוזיקה, של ברוס ואחרים בהחלט מוסיפה. אמנם זהו סרט קטן, כזה שכבר ראינו בעבר ויחד עם זאת – מצליח לרגש.

במקרו הוא גורם להבין הרגשת מיעוט שונה, לחשוב על אנגליה של אז ולאן הגיעה (וגם עלינו, עכשיו). במיקרו, ג'אבד מצליח להציף בצורה משכנעת את הרגשתו של נער הגדל בתנאים שכאלה ומצליח, בעזרת אמצעים חיצוניים ופנימיים, להיות נאמן לאני שלו ולצאת מהקיבעון החברתי/משפחתי אל הגשמה עצמית. החיבור ל"בוס" הפריע לי ונראה כמו סגידה עיוורת לאל.

למיטיבי לכת מומלץ מאוד לתפוס את הסרט הדרום קוריאני "פרזיטים", שעדיין מוקרן בבתי הקולנוע. הסרט מתחבר לסרט הקודם בנושא המעמדות אבל שונה בתכליתו ומדובר בקומדיה שחורה/מותחן פסיכולוגי/סרט אימה. סיפורן של שתי משפחות, האחת גרה מתחת לפני השטח ומתפרנסת מהיד לפה ונכנסת בהדרגה לחייה של משפחה אמידה, הגרה בבית מפואר על גבעה. לאורך הסרט משחק הבמאי במעברים למעלה ולמטה, בכל צורה ודרך. אי אפשר לכתוב יותר מדי על הסרט בלי ספוילרים ולכן אסתפק בציון העובדה שמדובר בסיפור אנכי (למעלה ולמטה) על משפחה, עניים ועשירים ופרזיטים. השאלה הגדולה היא, מי הפרזיטים כאן? משחק מצוין, בימוי נפלא וצילום מיוחד במינו בסרט שיגרום לכם לצחוק, לזוז באי נוחות, להסיט מבט ולחשוב הרבה. הרבה מאוד.

לא, הסרט לא כבד בכלל. פשוט משהו מיוחד ונגיש. סצנה אחת חיברה לי את שני הסרטים: מישהו משתין. מי שיראה את שני הסרטים יבין למה הכוונה וגם יראה את החיבור.