לא, זאת לא הייתה השבת השחורה (יוני1946), זה קרה בכ"א כסלו תש"ו, 25-26 בנובמבר 1945, חודשים ספורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. הבריטים עדיין במלוא כוחם בארץ ומרכזים את זעמם וכוחם נגד עליית המעפילים לארץ, רובם ככולם פליטי השואה.

ספינת מעפילים הגיעה לחופי הארץ, לחוף שפיים, והתגלתה ע"י מערכת הרדאר שהקימו הבריטים בחופי הארץ, רוב הנוסעים (כ-200 איש) הורדו לחוף באישון לילה והועברו למקום מבטחים. כ-20 איש נתפשו, מתוכם כמה מחברי הפלמ"ח, והובאו למעצר בעתלית.

תחנת המשטרה הבריטית באולגה. צילום: אבישי טייכר

בתגובה על כך, וכמניעה לעתיד, הלם כוח הפלמ"ח בתחנות משטרה בסידני עלי ובגבעת אולגה. הרדאר לא נפגע, אך חלק מן הבניין נהרס ואחד החברים נפצע. הכוח נסוג, והביא את הפצוע לגבעת חיים. למחרת הפעילו הבריטים גששים וכלבי גישוש, אשר הובילו את הבריטים לגבעת חיים.

הבריטים דרשו מסדר זיהוי בקיבוץ, אך נתקלו בסירוב. הם הקיפו את השטח בזחל"מים וטנקים, ובינתיים  זרמו מאות ואלפי אנשים  ברגל לגבעת חיים, מכל האזור מכרכור ועד נתניה, והתייצבו לאורך הגדר כחומה חיה, בהוראת "ההגנה".

לקראת הערב הבריטים הידקו את המצור והגיעו עד לגדר הקיבוץ. במשך הלילה הקיבוץ דאג לאספקת לחם שנאפה במאפיית הקיבוץ ולריבה מ"גת", שחולקו למאות האנשים עם בוקר.  בבוקר יצאה משלחת  לדבר איתם ובראשה בן אהרון, שאך חזר מן השבי הגרמני (בדרגת קצין בריטי), אך לא נענו להסרת המצור. ובאותה עת הצליחו הכוחות להבקיע את השער ואת הכניסה  הדרומית. שם התנהל קרב מגע בין אנשי הפלמ"ח וחברי המשק המצוידים במקלות לבין הבריטים שהכו בקתות הרובים. שם נפגע גם יוסף רוזנברג ז"ל  (אבא של אורה נוף), אשר בו ביום מת מפצעיו, ורבים נפצעו.

במשך הלילה הקודם המשיכו אזרחים לזרום לגבעת חיים. מכיוון שהבריטים כבר הקיפו את הקיבוץ, כל  הכוח זרם לעין החורש. משעות הבוקר הם התארגנו לפרוץ לגבעת חיים מצד מזרח. הקשר ביניהם הם היה באיתות מורס, על המגדל עמדה חברה בעמדת האיתות. וכאשר התרבו הפצועים רצתה לשדר  "דרושה עזרה ראשונה," נכנסו והורידו אותה בכוח. הספיקה רק לשדר: "דרושה עזרה".  מפקדי ה"הגנה" במקום הבינו שעליהם להתפרץ לגבעת חיים. כל השדה המפריד התמלא באנשים השועטים לכוון הקיבוץ. כאשר התקרבו לגדר ניתנה אזהרה ע"י מפקדי הבריטים: "עצרו! ולא אנו יורים".

איש לא התרשם מן האזהרה, והם ירו…

עשרות אנשים נפצעו ושבעה נהרגו. רובם מהקיבוצים ליד כרכור. הפצועים הועברו לגבעת חיים. בינתיים הבריטים גמרו "לכבוש" את גבעת חיים. הם אספו את כל הציבור אל הדשא הגדול בין חדר האוכל למועדון, ועשו "מסדר זיהוי", אך כל אחד שנשאל לשמו ענה: "יהודי מארץ ישראל".

הבריטים פתחו "מחנה מעבר" ליד כפר חוגלה, וכלאו שם מספר גדול של חברים ומתנדבים, אשר הועברו לכלא בלטרון וברפיח לתקופה ארוכה..

ועדיין נטוש הוויכוח מי נתן את ההוראה להתפרץ נגד הצבא הבריטי החמוש אשר לא היסס לפתוח באש.

האנדרטה לזכר חללי המצור. צילום: אבישי טייכר. לחץ להגדלה

עוד על המצור על גבעת חיים:

כתבתה של תמר רז משנת 2005

המצור על גבעת חיים, מתוך ויקיפדיה