בהחלט מגיע לה. כל כך הרבה שנים של נתינה, ארגון, ארגון חתונות, ארגון שבועות ועוד ועוד.
אישה מדהימה את לאלהלה.
אוהבת

אפשר היה לסיים את הסאגה בהתנצלות…?עכשיו במקום זה עוד דיונים…עוד ועדות.
מסיט את הפוקוס והמיקוד של ההנהלה.
ותחשבו על זה…

כשעבדתי בגן-הילדים שרו –
"סבלנות סבלנות, לא קונים בשום חנות", בקיבוץ המשתנה, אני חווה כוחנות כוחנות, וכו' … דיי !

המון תודות לכל מי שהגיב באופן אישי בשבילים ובאימייל וגם לאלו שהגיבו באתר ובפיסבוק של הגבעה ותודה לאלדד ורדי ששלח לי צילומים שצילם ואישר את הכנסתם לספרי. מעודד ומחמם את הלב.

אני מודה שתגובתה של הנהלת הקהילה מפתיעה ומאכזבת אותי. אני מתקשה להבין את ההגיון, ומרגישה שיש כאן בעיקר נסיון לרפות ידיים של מי שרוצה לבחון או לקדם רעיון שכרגע לא מקובל על ההנהלה.
האם רק להנהלת הקיבוץ מותר לקדם לדעתכם תהליכים שעומדים בניגוד להחלטות קודמות ושינוי אורחות חיים ? (לינה משפחתית, הפרטות, שיוכים…)
האם תפקידה של ההנהלה לחסום יוזמות שבאות מהשטח ?
מאכזב !
או שלא הבנתי משהו ?
אשמח מאד לקבל הסבר.

מקסים מקסים מקסים
ותודה

המגדל – חבל על דאבדין. יוחזר המגדל.
כן, מגדלים זה של פעם. 'לכולם היו מגדלים'. גם דומים.
אבל לאף אחד לא היה מגדל יחודי כמו של גח"א.
4 קומות של עוצמה וגאווה. כל קומה עם הסיפור שלה. והמרפסת… המרפסת שרואים עד הים וטול-כרם ואפילו שכם שם בין גריזים לעיבל.
למעלה, באנטנות של היום, דגלים ביום חג ומועד. כמה פעמים עליתי באחד במאי או יום העצמאות לנעוץ שם למעלה דגל אדום ודגל כחול-לבן. (יש חורים שם למעלה למעלה במעקה הבטון. חורים לצינורות מוטות הדגלים וצריך להכניס בתשומת לב ובשיווי משקל עד שהמוט ננעץ למקומו).
גח"א זה מגדל המים. מגדל-המים זה גח"א. לכולם – לכל הסביבה ולכל המדינה.
בחיי, בית, שאם הייתי איתך הייתי נאבק בנושא ולא מרפה.
סמל זה גם הסטוריה, גם הווה וגם עתיד.
היסטורית – ברור.
הווה – רגע חולף
עתיד… ונאמר שיבוא יום בעתיד והמגדל יוסר ממקומו. נגיד ש.. ואז יוותר סמל גח"א – המגדל – לקשר את ההווה העתידי אל העבר.
השאירו את המגדל.
השאירו את המגדל.
ללא המגדל הלוגו של גח"א יהיה אולי קולע לסביבה ירוקה, חקלאית ולחיי קהילה אבל כך כל לוגו של כל מקום, אין בכך שום יחוד.
השאירו את המגדל
השאירו את המגדל

(רון ארזי)

יש את של אז ויש את של עכשיו, זאת אומרת לאחרונה.
דווקא עכשיו כשאני במרחק גילה ואורי מקבלים אותי במאור פנים בלתי רגיל. תמיד בחיוך ובחום ובהתענינות ובתחושה של קירבה. עושה טוב בלב.
אצל גילה היד מגובסת, או מקובעת או גם משוחררת. כואב לא כואב, מה זה משנה, תמיד כשפוגשים החיוך הזה של גילה, הרחב, והשאלה או ההערה שקולעת ממש בול. מפגש שהוא חיבוק.
דרך צלחה גילה, נעמת לי מאוד.

מפרגנת לך מאד, אביב המקסימה. בהצלחה!

אלדד צודק במאה אחוז, כבר כמה וכמה פעמים ניסית להעיר את תצומת לבם של הנוגעים בדבר אבל דברי נפלו על אוזניים ערלות.
מה שמענין את מנהל הקהילה וחבר מרעיו הוא כביש 8 או בשמו החדש השדרה המרכזית.
עדיין אני מצפה מברוך והנהלת הקהילה שיגבילו את המתכננים שיסימו את הדגש על דרך הגבעה למגדל המים או כפי שכונה בזמנו כ"שביל עיזים"

תמונות מדהימות. סיפור מקסים בחרוזים.

עדנה כל הכבוד ממש נהדר הצלחה ‏בפירסום👍

ברוך גשן נוגע בדוח היו"ר בין שאר הנושאים בנושא שיפוץ הכבישים.
כיום מתבצע הקטע מצומת משפחת ידיד ועד צומת איה שוחט.
לדבריו של ברוך הכביש הבא שמיועד לשיפוץ הוא כביש 8, מהכניסה לקיבוץ ועד למרכולית.
משהו לדעתי השתבתש כאן בסדרי העדיפות בשיפוץ הכבישים.
קטע הכביש מצומת איה שוחט ועד מגדל המים לוקה במספר בעיות:
יש בו קטעים שהאספלט כבר מזמן איננו ומה שנותר זה אוסף אבנים שמחזיק בקושי מעמד.
לפני מספר שנים ביצעו שיפוץ בתשתיות המים / ביוב נחפר הכביש לכל אורכו ומאז נשארו הטלאים.
השקעים והסדקים בכביש הולכים וגדלים עם הזמן.
אין בכביש מדרכה ואין חניות / מפרצי חניה מוסדרים.
התאורה אינה מספקת והשתלבות המדרכות אינה במיטבה.
כשדובר על פרויקט שיפוץ הכבישים הוחלט לסיים ראשית את שיפוץ הכבישים הפנימיים ורק לאחר מכן להתחיל את שיפוץ שאר הכבישים.
הקטע הכביש הנ"ל (צומת איה למגדל המים) הוא כמעט האחרון לפני שמתחילים את שיפוץ הכביש "סובב קיבוץ" ו/או כבישים אחרים.

לעומת זאת כביש הכניסה לקיבוץ במצב טוב יחסית, עם מדרכה, אבן שפה מוגבהת לשיפור הבטיחות ותאורה.
גם הירידה למרכז השירותים מסודרת ומאפשרת גישה לכל האוכלוסיה הרב גילית בכל אמצעי התחבורה וגם הליכה בטוחה ברגל.

אני מבקש מההנהלה לקיים דיון ציבורי בנושא כדי לשנות את סדר העדיפות עליו הוחלט.

איזה מזל שיש עלון , כך אני יכולה להכיר טוב יותר את השכן שלי שלא ראיתי כבר יובלות ועכשיו אני יודעת למה…אבי וכמה טוב לשמוע שאתה מאושר וחי את היעוד שלך. אשמח לשמוע יותר כשתגיע לביקור, אודות ההמלצות והתקוות לאיזורינו.

אוי קשקשן שכמוני,
טוב, יורשה לי?
להשאיר את הלוגו של חגי דור
ואם להחליף אז אך ורק למשהו שנראה כמו התמונה הרביעית כאן – מגדל המים, הבית והדקל.
ושיקפוץ עופר אדרת עם "מיכלי הזיכרון המאובקים".
בשבילי המגדל הוא "מיכל חיים" שעמד שם וצפה בכל ומכיל את כולנו. את כל הגלוי ואת… כל הנסתר. הכל בו.

איפה עושים פה לייק?
אז קבלו לייק עם לב

עם כל שנה הרגישות בלב עולה (משהו שקשור לגברים בוכים בלילה וזה)
נגעת עמוק אל ליבי – יזהר

תנוח על משכבך בשלום. שכן וחבר כמוך מי ימצא. הילדים בשבת נעלמים, לשבת אצל רובי. לדבר על כל דבר בעולם. עם עוגיה פשוטה ולב גדול. בין רובי לבנינו אין שיחים אין גדרות רק דשא , שיוכלו לשחק חפשי. אכן תלינו רשת כדורעף ורובי הספורטאי שיחק כאחרון הילדים. על כל דבר דעה ובכל דבר ידיעה. גם עם לא תסכימו, אין דבר, כלום לא נשבר. רק ליבנו ככה נשאר.

יישר כח לירדן ואיל !
התוכן 5/5, הסגנון 5/5, הומור 5/5, העברית 5/5, מודיעין לוקה בחסר.
השסק מאחורינו, יאלה קדימה, לפרי הבא!
מחכה לקרוא את הכתבה הבאה.

קוראת את ירדן, ולא מצליחה להתאפק. אז הנה, לכבוד עונת השסק ויום הזיכרון המתקרב, משהו מתוך הספר "ינקי" שסיפרה לפני שנים רבות שולה נחמני:
"…היו עוד דברים שהלהיבו אותו. היה לנו עץ שסק על יד הבית, אך משום מה אף פעם לא היה מספיק פרי לעשות עוגה… ותמנע- זה היה התחביב שלה. הסיבה נתגלתה לי, כשיום אחד ראיתי את ינקי עומד שם, ואיכשהו ככה… אז הם עשו הסכם, שהוא לא יקטוף שסק והיא תעשה עוגת שסק והוא יבוא לאכול…"