חנה'לה אהובה, געגועים…

מסכימה עם כל מילה של יונה . אין לי תפוח זהב להעניק לענת אז אסתפק בלשלוח לה חיבוק חזק.

נטע יקרה,
כל הכבוד לך. נהדר לראות נערה חושבת וביקורתית. אכן, משהו מן היסוד צריך להשתנות.
אל תוותרי על המחשבות שלך. והלוואי שיהיה נתן לשנות
בהצלחה בבחינות
סמדר זעירא

סמדר כל מילה בסלע. מקווה שרבים יקראו את דבריך יפתחו את הלב והמחשבה וישמרו על הקהילה.

כדברי המשורר, שירת הנוער שיר עתידנו… לא להישבר נטע. צודקת במאה אחוז אך בידייך לשנות מציאות בהתמדה והמשך המאבק.

הערה בשולי הדברים קל או קשה למלא את השורות:
להנהלה היו יותר מועמדים מהנחוץ למועצה מלאה.
כ 34 חברים, אם איני טועה, הגישו מועמדות ל 7 מקומות בהנהלה ו 25 חברים הציגו מועמדות ל 33 מקומות במועצה.

רונן ויאיר מעריכה מאד את פעילותכם במועצה. מאד מסכימה עם דבריכם.
תודה גדולה לאדם והיידי על הפעילות בעלון.

נטע יקרה!
התרשמתי עמוקות!
תודה!
הדס

אלדד, הגעתי קצת יותר מאוחר ועדיין, אני מרגיש שאנחנו מאותו הדור, ואולי זאת הסיבה שאני חושב בדיוק כמוך.
חבל שאני לא כותב טוב כמוך 🙂

אלדד מסכימה מאד עם דבריך

מצטרפת להצעתו של הרן.

בוצי, כתבת בצורה מעוררת השראה.

זו היא בדיוק תמצית הסיפור. אמיר בראיון מעניין ותמר, המסדרת את קינה הקטן בטוב טעם. לגמרי במקרה קיבלו הם "במה" באותו עלון. שניהם נשואים לבני משק. שירה ועידן. נכדים למייסדי הקיבוץ של טרם פילוג, שנות ה-30 של המאה הקודמת. שני זוגות המייצגים בנים שניים החיים עמנו בתחושה קשה של "זמן שאול", מגדלים את ילדיהם ומתעקשים על אהבת המקום ועל בניית ביתם הקבוע פה בזכות מליאה, רק לא על פי התקנון.
תקנון, כל תקנון, אפשר וצריך לבדוק, לדון בו ואם צריך- גם לשנותו. אל נושאי התפקידים, אדריכלי התקנונים, אנא, פקחו עיניים, הטו אוזן, פיתחו לבכם ודעתכם, כי הגיעה עת לדון ברצינות בפירטי תקנון קליטת בנים, שלמצער נפלו בו טעויות, טעויות כואבות וקריטיות, ולהביאו להצבעה חוזרת בקלפי.

הי שוש היקרה, מורה נפלאה! כל כך מזדהה איתך על המילים הללו. אבל מבחינה טכנית הכתבה של לביאה – פינת החינוך מגיעה באמצע העלון וגם קבוצת ליצי קצת אחריה (שמבחינתנו זה גם בהקשר החינוך בקיבוץ). בעלון הקודם הכתבה של מתן בן שחר על חלומות וחינוך מתחדש הוכנסה די בתחילת העלון.
אנא שימי לב שבאינטרנט כל הכתבות ברצף. הדבר הכי מבדל בין העלונים זה דבר העורכים בהתחלה ונר זכרון בסוף.
מדורים (כולל שלך) תמיד לקראת הסוף…
אני מרגישה שאני מכבירה במילים על הטכניות אבל זה חשוב לנו.
חלק מהעבודה של עורכים היא על הסדר של הכתבות, ולפעמים כתבות "מטיילות" כמה פעמים עד שמוצאות את מקומן הסופי.
אני יודעת שזה לא פשוט אבל דלתנו פתוחה בפני כל כתבה על החינוך באשר הוא, גם מבחינת הורים וגם מבחינת מורים.
ובכלל… העלון במהותו הוא גם סוג של פלטפורמה חינוכית אבל לצערי אף אחד לא רוצה לקחת אותה מסיבות שונות כנראה.

עורכים יקרים של עלון מכובד ומקסים,
ראשית מתנצלת אם דבריי מריחים ריח של צדקנות, נימה אישית כואבת או רגשנות יתר…. מודה ועוזב – ירוחם…
מדי חודש אני מתבוננת בעלון הערוך כל כך בטוב טעם, מכיל תכנים הנוגעים לחיינו, מעמיקים, דעתניים ומלאי השראה וחשיבה.

השבוע "חגגנו", עמיתי ואני המורים וצוותי החינוך, את יום המורה.
במרכאות, ולא בכדי.
לא אלאה אתכם בדעתי על מערכת החינוך ותחלואותיה, מערכת החינוך ושליחויותיה. אני עושה את המקסימום האפשרי בדלת אמותיי ואוהבת כל דקה.
יחד עם זאת, אני מתבוננת על סדר הכתבות בעלון זה. והנה, צדו עיני את הכתבות שנמצאות במיקומים האחרונים בסדר הכתבות.
כתבות העוסקות בחינוך הם האחרונות בסדר.
אפילו אחרי שולחן ערוך…. עצוב לי….

כל הכבוד לשרה ועדי
אחלה כתבה

מצטרפת לכל מילה של מתי.
יונה היא מעבר לסבלנות וסובלנות היא בן-אדם.
יונה היא החיוך והלטיפה בקושי ובטוב.
יונה בשקט ובצניעות מנהלת את נווה נועם, בנועם ובשקט האופייני לה.
יונה היא האור שהאיר את חיי במשך שנתיים, בליווי, בהקשבה, במקצועיות, בבכי ובחיוך.
תפוז הזהב הוא אחד, לך יונה מגיע פרדס שלם.
אוהבת נויה

חד, נקי, בהיר – וקולע אל חוט-השערה!
בחברה שבה נכתבים דברים כאלה, ומובאים כלשונם – ייתכנו חיים נאותים לכולם.

מעניין, מרשים, עצוב, מעוות.
סחתיין על עבודת השטח המעמיקה והכתיבה
הברורה.
אנחנו לגמרי בעניין.. אמנם אני לא בת שנייה
ולא מהקיבוץ, אבל אני כבר חיה פה כמה שנים טובות, ומאוד אכפת לי מהמקום ומהקהילה שצומחת ונוטעת פה שורשים.
מקווה שהעניין יתוקן דרך הצבעה דמוקרטית של רוב חברי המקום, ושבנים ובנות שניים שחיו פה כל החיים שלהם יוכלו לדאוג קצת פחות למקום המגורים שלהם, ולעתידם בכלל.

בהערכה, סמדי.

נועה את נהדרת. כתבת כל כך מדויק, בטוחה שעשית עבודה מעמיקה.
את בחורה יסודית. תומכים וכמובן נשתתף בדיונים.
בהערכה נויה לס