"אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור, שנים כה רבות כמעט נוצר רושם של שלווה אין הם זזים מקומם וכך נסתרים הבקיעים מעין גאווה… עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים, יבוא וילך ופתאום האבן פצועה, אמרתי לך כשסלעים נשברים, זה קורה בהפתעה ומה גם אנשים". אבא'לה […]

לילה. עוברת בין ילדיי והלב נקרע. הם לא מצליחים להבין איך ממשיכים מכאן ואני, אין לי תשובות. מקומך הענק בתוך הלב של כל אחד מאיתנו בלתי נתפס. עפרי אומרת שרק עכשיו היא מבינה כמה היית משמעותי עבורה וכמה אתה חסר לה. אבא,  אישיותך היא בעלת עוצמה על כל אחד ממשפחתנו הקרובה והרחוקה. אישיות שכל כולה […]

אורלי נולדה  ב-14 באוקטובר לפני 57 שנים ונפטרה ב-31 באוקטובר ביום שבת, יום בו נפטרים הצדיקים, כשהיא עטופה בכל בני משפחתה. אורלי נולדה בדימונה, הצעירה לבית משפחת סולומון אחות קטנה ל-6 אחים ולהורים שעלו מפקיסטן עם חמישה ילדים בשנת 1957. המשפחה גרה בדימונה בבית קומות בדירה קטנה של 2.5 חדרים. חלק מהאחים נשלחו להתחנך בקיבוצים […]

אימוש שלי, אהובה שלי, החיים שלי את לימדת אותי הכל בחיים, את היית ההשראה שלי, את היית הגיבורה שלי. לימדת אותי להילחם על החיים לא לוותר. כשהיינו אצלך אתמול, כשהיית מורדמת ומונשמת, אור ואני דיברנו איתך ושמעת אותנו וראינו שדמעת. אני לא מאמין שהלכת לנו, כי את תמיד הולכת ליום, יומיים, שלושה וחוזרת. אבל הפעם […]

אורלי, קשה להאמין שאת כבר לא איתנו. הכרנו לפני קצת יותר מ-20 שנה במערכת החינוך של הקיבוץ בה גידלנו יחד את ילדינו. שלושתנו הגענו מבחוץ ובתור נקלטות חדשות בקיבוץ, התחברנו אל מי שכמותינו. זוכרת שהגעת והיית מאושרת על שפגשת את רונן והקמתם יחד בית בקיבוץ. אין ספק אורלי, הצלחת ובגדול, יצרת משפחה למופת עם ילדים […]

אמא שלי אהובה שלי תסבירי לי איך? איך אני יושבת וכותבת לך הספד? אמא שלי זה כל כך בלתי נתפס, אני פשוט לא מצליחה לעכל שאת כבר לא לצידי, שאני לא אזכה עוד לחבק ולנשק אותך. תודה לך על 21 שנים של אושר ואהבה אין סופית. אני כל כך ברת מזל שאת היית אמא שלי […]

מוזר וכואב נורא לומר עליך אבא מת. מוזר לי לבוא לבית קברות בגללך ולא איתך. או לא לראות את האוטו שלך בכניסה ולדעת שאתה וסוניל כבר עומדים בין העצים במקום הקבוע. זוכרת לאורך השנים, שיחות רבות משעשעות על ההלוויה שלך ועל המוסיקה שאתה רוצה שישמיעו בה ואני, שמנסה לשכנע אותך על מוסיקה אחרת. קיבלתי ממך […]

מגיע לו שיכתבו עליו שיר בלי האיש הגדול הזה, לא יכולנו לשיר שירים עם האיש הגדול הזה יכולנו להיות אנשים, על כן מגיע לו שיכתבו עליו שיר כן להגיד תודה, כן להריע לו, גם לברך אותו מגיע לו שיברכו אותו כי בלי האיש הגדול הזה לא היינו מכירים כל שביל בפרדסים, לא היינו יודעים איך […]

היית לי מחזר, אהוב, בעל ואב לשלוש בנותינו האהובות. גדלנו יחד ולמדנו לחיות קצת אחרת מכולם, אבל באושר רב. הכאבתי לך מאוד כשנפרדנו. הייתה תקופה קשה אך קצרה, כי החלטנו מראש להישאר משפחה, שותפים לכל למען בנותינו הנפלאות והיקרות. נהיינו ידידים טובים בגידולן ואפילו חברים יותר טובים. כאשר שלומית התחברה לחייך- מהר מאוד הפכנו למשפחה […]

ביום הולדתך הראשון אחרי היכרותנו, כתבתי לך הקדשה: רגליך באדמה, ראשך בעננים וידיך כה רכות…ובאמת היה בך שילוב עוצמתי של ניגודים. אמרת תמיד שבמלחמת ששת הימים נולדת מחדש ממטר תשעים ושלש למטר וחצי (על כסא גלגלים). אמרת תמיד שאתה לא מנהיג, אלא נותן במעשיך דוגמא אישית וכך שימשת מקור השראה לרבים. כשהכרנו, שאלת אותי אם […]

בימים אלו מלאו 16 שנים לפטירתו של אילן. מצאתי לנכון לפתוח את ביתי בפני אנשים שיבואו לחוות, להכיר ולהיזכר בציוריו הרגישים המצוירים בצבעי שמן, צבעי מים ופסטלים רכים כמו גם בטכניקות מעורבות. מטרתי היא למצוא לציורים "בית חדש" שישמח בתוספת הראויה והמתאימה. שמחתי והתרגשתי לפגוש אנשים רבים שבאו להתרשם ולחוות את התערוכה שחלקם אף רכשו […]

מחשבות. יושבים להם השניים האלה, מביטים בנו מלמעלה ומתפוצצים מצחוק. לא מאמינים למה שהם רואים. "קורונה". אומר האחד. "איזה בלגן עשתה להם. דוממה להם ת'חיים". "מה ההבדל, בעצם?" שואל השני. "גם אצלנו שקט וחשוך ודומם". "כן" אומר הראשון. "האמת התרגלתי לזה. זה נעים. השקט הזה. לא מנדנדים לי, לא משחקים כדורגל מתחת לחלון, לא דורכים […]

אחי האהוב כל כך גיא, נפטר ב-24.6.20 בטרם עת ממחלת הסרטן. הותיר בעל כורחו את אשתו לארי פלוס שני ילדים קטנים קסומים, איתי בן 6 ודנה בת 8 חודשים. נפערה בנו תהום. ויש בי צורך עז לספר אותו, רצון לא מוסבר שכולם ידעו עד כמה מיוחד הוא. כתבתי לו ואני משתפת פה בשני דברים: האחד […]

כמה פעמים חשבתי על המעמד הזה…אבל, הוא ארך בסוף שנה וחצי. לא מוצאת מילים פתאום. מבינה שהייתי עדה לאירוע של once in a life time. אם יש משהו שהוא  הכי רחוק ממך, זה לשבת על כסא ולא לעשות כלום, בקושי להזיז יד אחת. אולי אלוהים עשה שככה יהיה, כדי שתשב רגע בשקט ותביט על כל […]

קשה לי להאמין שאני נפרד ממך ואני כל כך רחוק. דברנו אתך השבוע דרך הוידאו והספקנו לשתף אותך כמה היית חלק חשוב בחיים של כולנו. היווית בשבילנו עמוד תווך יציב תומך, מעניק וגאה. לא ניתן לכמת במלים את כל אבני הדרך השזורות בחיינו וחייך. מילד שגדל בכפר סאלד, עובר לגבעת חיים ומקיבוץ של שנות החמישים-שישים […]

לא היה ולא יהיה מישהו כמוך. אתה היית בן אדם מיוחד. עמוד התווך של המשפחה, סלע איתן. ביחד עם אמא שהייתה העוגן שלך לאורך כל הדרך יצרתם תא משפחתי חזק ומשגשג. כמה אהבת והערצת את אמא ואני מבטיח לך שנשמור עליה ונדאג לה. אין מספיק מילים שיסבירו את רמת הדאגה והטיפול שהיא העניקה לך בתקופה […]

שקט אין כאב. חסד. במסענו המשותף והארוך, בליווי של אבא, לא יכולתי להתחמק מהמחשבות על הרגע הזה, אך אין דרך אמיתית להתכונן. אבא שלי תמיד היה בשבילי. כאב הלב על האובדן של חייך בעודך בחיים כרסמה בי. אם היה משהו שריסק את ליבי כל התקופה הזו היו המחשבות האלו. שאני לא יכולה להשיב לך את […]

בכאב גדול אנחנו מלווים היום את רחל אל מקום מנוחתה האחרון וצריך לומר- הנכון. עבור רחל מסתיימות היום למעלה משישים שנות גלות ממולדת, מנופים אהובים, מאנשים שנשארו יקרים לה על אף המרחק במרחב ובזמן, ואולי דווקא בגללו, ומאיתנו – בני משפחתה. הורי, ציפי ואברהם, מבוני ומקימי גבעת חיים איחוד שליבם נקרע כבר בעת הפרידה הראשונה […]

  אמא, בימים האחרונים של החודש הקשה הזה, מצד אחד איבדת כבר כל כך הרבה, ומצד שני היית בדיוק את. איבדת את העצמאות שכל כך איפיינה אותך, איבדת את היכולת שהייתה נר לרגלייך: לשלוט במצב ולנהל אותו. איבדת חלק מהאופטימיות שאיפיינה אותך במשך כל השנים בצל הסרטן ועם זאת, היית אורה כמו אורה. עדיין רצית לדעת בדיוק מה קורה וכאשר הציעו לך להיכנס לאיזו פרוצדורה רפואית, ביקשת מהרופא שיתן לך סטטיסטיקות של אחוזי הצלחה. תמיד רציונלית […]

 זה לא הספד! אורה לא מרשה! כמה פעמים לאורך השנים, בשיחותינו הרציניות- חלקית על מה-יהיה-בסופנו, גם כשעדיין היה רחוק עד אבסורד, פסקה אורה: "אצלי בבקשה בלי הספדים". – ואם אתעקש? – "טוב, עליך אני סומכת", התרצתה ואישרה. צחקנו. עכשיו אני ממש לא צוחק, ולא לגמרי בטוח שאני יודע לכתוב הספד על אדם חי. אורה הייתה […]

זאת לכאורה שעת צהריים זאת לכאורה סתם ארוחת בנות, זאת לכאורה שבת חורפית תכולת שמיים ויש לנו היום סִבה לחגוג! "כבר לא כל כך ילדה, כבר לא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה". כן אורהל'ה  זו את היא היודעת ואת כולנו יכולה לְלמד בּינה ודעת. ראשית את אמא הנושאת לבד בעוֹל, ברוּר, […]

וזה מוזר, כי ידעתי שהיום לא ניפגש. כבר כל כך הרבה שנים יש לנו את הפגישה הקבועה שלנו, תמיד באותו היום, תמיד באותה השעה. פעם בשנה אנחנו נפגשים, מקפידים, לא משנה מה, להיות שם. האמת, השנה ידעתי מראש שאני לא באה. משהו שלא יכולתי לבטל, עניינים של משפחה, אתה יודע איך זה בדברים האלה. ולא […]

21.8.1924 – 5.1.2020 ח' טבת תש"פ פטר היה השורד האחרון מקבוצת שורדי גטו טרזיינשטט בקיבוץ. השנים תחת שלטון הנאצים טבעו חותם עמוק בנפשו, שהוא ניסה להסתיר אך לא תמיד הצליח. רוב הזמן נשארו הזכרונות קבורים בליבו ורק לעיתים, בעזרת כמה כוסיות שהחליקו את גרונו, שיחרר זכרונות שלחצו אותו. פטר נולד בשנת 1924 בעיר המחוז הצ'כוסלובקית […]

אתה איש נדיר – סוג של מותג. כולם מכירים אותך, כאילו היית פה תמיד. מקטרת, בירה, שניצלים בשבת בערב, ספורט מכל הסוגים (חוץ מנדאל ושחר פאר – הם לא אלגנטיים) את אלוהים פחות אוהב, מרק פטריות, מכנסי עור, ויסקי, רפת, סלף, פדרר, טרזין, כופתאות, סקי, עזרי. והמון משפטי מחץ שלא נשכח: דם זה לא מים […]

בשיחותינו, פטר תמיד הגדיר את עצמו כמוהיקני האחרון – אחרון שורדי גטו טרזין בגבעת חיים איחוד ואכן, לפני כחודש וחצי נפרדנו מעליזה שילר ואתמול הלך לעולמו המוהיקני האחרון. שניהם ממייסדי בית טרזין ומאבני היסוד של הבית. פטר היה אדם מיוחד, רגיש ומלא הומור. חובב בירה שפתח את היום בכוס משקה אצל עזרי, אבל אם עזרי […]