אין אחד בקיבוצי העוטף שלא מכיר את האימרה הזו. ו-וואו, כמה שהיא נכונה. כששקט אפשר כמעט לשכוח איפה את גרה. החברות שלי התפזרו לאילת, לשפיים, לים המלח, לאבן יהודה ותל אביב. אחת הרחיקה עד בוסטון כדי לנשום שוב. אחת לכמה ימים אני כותבת להן הודעה, לכל אחת בנפרד, נוסח די זהה. מתביישת לשאול "מה שלומך?" […]

את "הזמנה לבכי" כתב ארנון לפיד מגבעת חיים איחוד, לאחר מלחמת יום הכיפורים, אליה חזר מחו"ל, כמו רבים אחרים. לציון 50 שנים למלחמה, אנו מביאים אותה שוב, לאלו שאינם מכירים וגם לאלו שכן כמה שעות לפני שנפל אוריאל, בחור צנום ויפה, כנערה. מקופלים היינו בשוּחה הרדודה, בחול הרך. הייתה שעת שחר מכוערת והשמיים והארץ סערו. […]

50 שנים לאחר המלחמה ההיא, פנינו אל רחל גליק נחמני שתספר על אחיה, אמיתי נחמני ז"ל ועל אברמל'ה קורין ז"ל שלא חזרו משדות הקרב בסיני רחל גליק נחמני היא מוותיקות הישוב כאן, אחרי שחזרה לגח"א לפני כשנתיים. 42 שנים חיתה בניכר, באזור וושינגטון הבירה, אחרי ששנתיים וחצי קודם הייתה שליחה בניו יורק. היא בת משק, בתם […]

  מקרה שהיה כך היה והתנהל בווטסאפ: "ליאורה כתבה טקסט יפה שהקריאה היום בטקס של בית טרזין, אולי תפרסם בעלון"? "לדעתך – זה מעניין מישהו מתוך "הקהילה" שגרה ב"קיבוץ המתחדש"? ואם לדייק את השאלה – מתוך כ-900 בגירים ובגירות – כמה מהם מתעניינים ביום השואה או בקשר שבין גבעת חיים איחוד לגטו טרזיינשטאט? ואני שואל […]

אנחנו שבוע לאחר יום הזכרון ובעוד כמה שבועות, ימלאו ארבעה עשורים לקרב בו נהרג איתן רותם ז"ל. לפני כמה שנים ישבתי עם אמו, רבקהל'ה ז"ל ומיכל, אחותו ובת כיתתי ושמעתי מהן על הילד שהיה לנער שהיה לצנחן ועל החיוך שתמיד היה על שפתיו יום שישי, יולי 1981. שעות אחה"צ, חום אימים. בגבול הצפון מנהלים תותחי […]

"אחת התכונות שאדם קיבל מאלוהים זה היכולת לשכוח. היכולת לשכוח אולי זה הציל אותי. אלו שלא יכלו לשכוח – מתו. הם לא חיים עוד. רק מי שהיה מסוגל לשכוח – היה לו סיכוי לעבור את זה" (פטר לנג ז"ל). מילותיו של פטר במסגרת עדותו על השואה והישרדותו, הן חלק מהעדויות בפרוייקט של מאיה וגל רווה, […]

  גם אחרי 48 שנים, הפצע הבוער שמהווה אותה מלחמה, עדיין פתוח ומדמם. בארכיון מצאנו את מילותיו של ארנון לפיד שידע לתאר בעט-אמן את החיים (והמתים) בגח"א. אלו מילים שכתב על אברמל'ה קורין ז"ל, שנהרג ב-19 באוקטובר 1973 בגדה המערבית של תעלת סואץ אין אמת באמירה כי מרחק הזמן מעלה ארוכה לפצעי הלב. כאב אובדנו […]

שניים הם שעזבו את החיים ואותנו בְּזה אחר זה בהבדל של ימים ספורים קודם 'רוּבֵן' אחר כך אוּרי כל אחד מְהם בְּדרכּו המיוחדת לו, נהג לעצור בְּח­ֹלפו על פנינו "זורק" מילה, מתעניין, מתכּוון, מתלוצץ, מאיר פניו, מאיר עיניו וּפונה לדרכּו צובע את היום, משאיר שוֹבל ואולי לא ידעו אפילו ששִמחו את לבּנוּ בפותחם כך את […]

גידי שקדי כותב על חברו, חנוך אהרון ז"ל זוכרים את השיר של יוסי בנאי, "אני וסימון ומואיז הקטן"? לקראת יום הזכרון  התבקשתי להעלות קווים לזכרו של חנטש.  לאמא של חנוך ודודו אהרון, קראו לוטה –  אישה קשה ומרה הייתה. לפני בואה מכפר סאלד לגבעת חיים בזמן הפילוג, נולדה לה בת מנישואים קודמים ולאחר מכן היא נישאה […]

כבר מספר שנים, אני מצלמת עבור בית טרזין פרויקט חשוב. לוקחת את הציורים היקרים המקוריים, יצירות מיוחדות שנשמרו כנגד כל הסיכויים, מאירה אותם באורות של סטודיו והופכת אותן לתמונות דיגיטליות. עבודה טכנית כביכול. ובגלל שזה בית טרזין ובגלל שכל יצירה טעונה כל-כך ובגלל שלכל ציור ויצירה יש שם, העבודה הטכנית מתמלאת ברגש. את הציור היפה […]

  בגיל 14, כילד חוץ חדש בקבוצת "ניצן" בגבעת חיים איחוד, הייתי פתוח לספוג רשמים חדשים ודוּדוּ אהרון הוא זה שהשאיר אצלי חותם עמוק כבר בתקופת הסתגלות זו. נער פתוח, חם ורגיש לסובבים אותו, לחלוטין בלי שטיקים – נטו דודו. בלטו אצל דודו תחושת אחריות מדהימה וכן חדוות יצירה. הוא היה מגויס טוטלית לקבוצה, למשק […]

"לא משנה מה, לפחות פעם בשנה, בערב הזה – אני מגיעה לגח"א", אמרה לי בת קיבוץ שכבר אינה גרה כאן בסיום ערב יום הזכרון לפני שנתיים. כמה חברים שלה, שגם הם אינם מתגוררים בקיבוץ, עמדו לידה והסכימו. "אנחנו מגיעים לטקס ערב יום הזכרון כבר שנים. תמיד בסוף הערב אין אוויר, ההתרגשות מציפה אותנו ואנחנו נשארים […]

את יובל רפאלי אני מכיר מהקיר. בהפרש של 19 שנים, שירתנו שנינו בסיירת צנחנים. בכל תדריך לפני כל גיחה לפינה זו או אחרת של המזרח התיכון, השקיפו עלינו חללי הסיירת שתמונותיהם היו תלויות בפינת הזכרון שבמועדון היחידה. לעיתים, לא היה מנוס מהמחשבה שבשבוע הבא מישהו מאיתנו יצטרף לשורה. ביניהם היו גם פניו היפות של יובל […]

תוך כדי בידוד, שוחחתי עם סמדר לשם ארבל כדי לשמוע חוויות מאירוע זכרון אותו ערכו משפחות לברון בצל הקורונה, לציון 20 שנים ללכתו של אורי לברון   "סבא אורי יצר בחייו מנהג ולפיו לא היינו מציינים אזכרות לסבתא ציפורה אלא מציינים את זכרה ביום הולדתה. זה היה עקרוני מאוד מבחינתו, על-מנת שנזכור את ההולכים בטוב […]

על-מנת שנוכל לשמור ולפרסם את הטקסטים שנאמרו על יקירכם, אנא העבירו לנו את הדברים הבאים: לעלון המודפס: לאחר ההלוויה, נשתדל לפרסם את דברי ההספד בעלון הראשון שייצא לאור. יפורסמו אך ורק הספדי צאצאים ישירים (בנים / בנות) והספד של בן / בת זוג. דוא"ל: lior.estline@gmail.com לעלון האינטרנטי ולדף ההנצחה באתר הקיבוץ: אנא שלחו לנו את […]

סבא, אני לא יודע איך נפרדים מבן אדם שאתה כל כך אוהב לא אוכל לספר הכל, אם אעשה זאת נעבור ל2021 תמיד התגאיתי בסבא שלי, המאצ׳ו שמחזיק את המשפחה בשתי ידיים, שהגיע מעיראק לקיבוץ בלי עברית, היה מזכיר חברת הילדים, אח"כ גם מרכז משק ומזכיר קיבוץ ותמיד היה עסוק בעשייה. שאיכשהו פעם עזר לכל מי […]

ששון נולד בעירק בשנת 1934 בבית ענק עם חצר מרוצפת גדולה ובו גג ששימש חדר שינה לכל המשפחה אליו היו מעלים את כל המיטות בימי הקיץ החמים. בשכנות לבית היו שלושה בתי כנסת שבאחד מהם היה מתפלל אביו שאול.   הטראומה הגדולה ביותר שחווה ששון בתקופת הילדות שלו היה מאורע רשיד עלי בשנת 1941 כשהיה […]

אבא. כבר לא אקרא לך ככה ולא אבוא לבקר אותך ולא אדאג לך ואתה כבר לא תדאג לי וגם לא תתקשר אלי ותתעניין מה שלומי ומה שלום יותמי וגולי ומאיוש ואיפה אוכלים בשישי ואיזה אוכל לבשל לילדים ליומולדת ואולי אני רוצה ריבה שהכנת וגם גויאבות וקלמנטינות. ולא אוכל לבקש ממך שתקפיץ את יותם לצבא  ואת […]

"אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור, שנים כה רבות כמעט נוצר רושם של שלווה אין הם זזים מקומם וכך נסתרים הבקיעים מעין גאווה… עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים, יבוא וילך ופתאום האבן פצועה, אמרתי לך כשסלעים נשברים, זה קורה בהפתעה ומה גם אנשים". אבא'לה […]

לילה. עוברת בין ילדיי והלב נקרע. הם לא מצליחים להבין איך ממשיכים מכאן ואני, אין לי תשובות. מקומך הענק בתוך הלב של כל אחד מאיתנו בלתי נתפס. עפרי אומרת שרק עכשיו היא מבינה כמה היית משמעותי עבורה וכמה אתה חסר לה. אבא,  אישיותך היא בעלת עוצמה על כל אחד ממשפחתנו הקרובה והרחוקה. אישיות שכל כולה […]

אורלי נולדה  ב-14 באוקטובר לפני 57 שנים ונפטרה ב-31 באוקטובר ביום שבת, יום בו נפטרים הצדיקים, כשהיא עטופה בכל בני משפחתה. אורלי נולדה בדימונה, הצעירה לבית משפחת סולומון אחות קטנה ל-6 אחים ולהורים שעלו מפקיסטן עם חמישה ילדים בשנת 1957. המשפחה גרה בדימונה בבית קומות בדירה קטנה של 2.5 חדרים. חלק מהאחים נשלחו להתחנך בקיבוצים […]

אימוש שלי, אהובה שלי, החיים שלי את לימדת אותי הכל בחיים, את היית ההשראה שלי, את היית הגיבורה שלי. לימדת אותי להילחם על החיים לא לוותר. כשהיינו אצלך אתמול, כשהיית מורדמת ומונשמת, אור ואני דיברנו איתך ושמעת אותנו וראינו שדמעת. אני לא מאמין שהלכת לנו, כי את תמיד הולכת ליום, יומיים, שלושה וחוזרת. אבל הפעם […]

אורלי, קשה להאמין שאת כבר לא איתנו. הכרנו לפני קצת יותר מ-20 שנה במערכת החינוך של הקיבוץ בה גידלנו יחד את ילדינו. שלושתנו הגענו מבחוץ ובתור נקלטות חדשות בקיבוץ, התחברנו אל מי שכמותינו. זוכרת שהגעת והיית מאושרת על שפגשת את רונן והקמתם יחד בית בקיבוץ. אין ספק אורלי, הצלחת ובגדול, יצרת משפחה למופת עם ילדים […]