אורלי,

קשה להאמין שאת כבר לא איתנו.

הכרנו לפני קצת יותר מ-20 שנה במערכת החינוך של הקיבוץ בה גידלנו יחד את ילדינו. שלושתנו הגענו מבחוץ ובתור נקלטות חדשות בקיבוץ, התחברנו אל מי שכמותינו. זוכרת שהגעת והיית מאושרת על שפגשת את רונן והקמתם יחד בית בקיבוץ. אין ספק אורלי, הצלחת ובגדול, יצרת משפחה למופת עם ילדים מקסימים. משך הזמן הכרנו יותר טוב והתחלנו לצאת לבילויים משותפים כדי לנקות את הראש מענייני השגרה של גידול הילדים והעבודה. הכרנו אישה חביבה מלאת חיים וחוש הומור, מספרת בדיחות ורואה באופטימיות את החיים שכבר אז לא היו פשוטים. המסורת נמשכה גם אחרי שאיבדת את רונן אהובך ומצבך הבריאותי החל להתדרדר. אף פעם לא הרמת ידיים ונלחמת כמו לביאה. כנגד כל הסיכויים הצלחת לתת בית לילדייך למרות הקשיים, השבר והאתגר הבריאותי.

היית אדם טוב אורלי, אהבת את החיים. הילדים היו כל עולמך והיית מוכנה להוריד עבורם את הירח והכוכבים. זכית במשפחה מדהימה ותומכת ואפשר לומר בבטחון מלא כי הילדים שלך בידיים טובות.

ביום שני האחרון ביקרנו אותך בביתך וכבר ניכר היה שאת סובלת מאוד. עדיין העזנו לקוות שהקורונה תיעלם ונצא שוב ביחד אל "הרואה בקפה".

קשה להאמין אורלי שכבר לא נוכל לקבוע איתך לבילוי משותף, שכבר לא תשלחי הודעת בוקר טוב כמו בכל יום. אנחנו רק תקווה שאת כבר לא סובלת ושנגאלת מייסורייך. ליבנו עם הילדים והמשפחה, נעזור במה שניתן. נוחי על משכבך בשלום, תחסרי לנו מאוד.

באהבה, חברותיך- איריס ושרון.