"אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך

שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור,

שנים כה רבות

כמעט נוצר רושם של שלווה

אין הם זזים מקומם וכך נסתרים הבקיעים

מעין גאווה…

עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים,

יבוא וילך

ופתאום האבן פצועה,

אמרתי לך כשסלעים נשברים, זה קורה בהפתעה

ומה גם אנשים".

אבא'לה שלי, הסלע החזק, הגדול והנוכח בחיי, נשבר!

ואין לי באמת מושג – איך ממשיכים מכאן?

כבר הרבה זמן אנחנו מסתכלים למוות בלבן של העיניים ומנהלים איתו דיאלוג, אבל כשהוא הגיע, זה תפס אותי לא מוכנה בכלל, ולא עשה הנחות.

אתה כבר רצית מאוד "לסיים את המשחק" כדבריך, ואני ניסיתי להבין אותך. אתה חיית בחודשים האחרונים באופן שהיה כל כך לא ראוי לגאווה ולכבוד שהיו חשובים לך, אבל בתוכי לא הייתי מסוגלת לעזור לך באמת… וכל כך קיוויתי שזה יקרה מעצמו, בשקט, בלי סבל… היה קשה לראות אותך דועך.

אבא, אין לנו מושג באמת מה קרה שם, בשעות האלו של לפנות בוקר, וכנראה שגם אף פעם לא נדע. אבל אתה הגעת למחוז חפצך וכנראה רק כך יכולת לשחרר, בשקט, בלילה, בלי שאנחנו סביבך, כדי לא להקשות או לצער, כי אני ניסיתי להיאחז בכל רגע איתך כאוויר לנשימה, מה שלך פחות היה.

אבא, אני רק רוצה להגיד לך תודה! תודה שלימדת אותי מהי נתינה ומהי חמלה ומהי משפחה. תודה על התחושה הבסיסית שחייתי איתה, שאתה תוריד את הירח בשבילי! מעולם לא אמרת "לא" לאף בקשה. ידעתי שאפשר להיעזר בך לכל דבר. בעצה, בהסעה, בהכלה, בהאכלה, בהבנה ובהגנה, היית עבורי דמות מעוררת השראה.

יותם שוורץ החייל עם סבא ששון שוחט

כמה חשוב היה לך לתת, איך התייצבת בכל שישי בבוקר בכלבולית, לקחת את העיתון ולדהור על האופניים (לפעמים כנגד התנועה), כדי להביא לי אותו הביתה.

אבא, אני נפרדת ממך היום, בעצב גדול, עם לב מרוסק מכאב, אבל עמוסה בחוויות של משפחה, שטיילה יחד ובילתה, שאכלה יחד כל שישי מטעמים מעשי ידיך, שציינה חגים עם תוכן ומסורת ועם ויטראז'ים בבית שהכנת לכל אחד מאיתנו, מחנוכייה ועד מראה והמון צנצנות של ריבה…כי כזה היית – פעיל, יצירתי, תמיד עסוק, תמיד לומד ומלא בנתינה.

נוח על משכבך, אבא חמוד שלי, אני מקווה שאתה מצליח כבר לקחת אוויר מלוא ריאות ולנשום וללכת זקוף מחדש!

ותודה אחרונה לשלושה אנשים חשובים ומשמעותיים שליוו אותו: לאברהמל'ה שמיר, על חברות קרובה של המון שנים ומפגשים יומיומיים לקפה עד הרגע האחרון, גם אם לפעמים בשתיקה, וארנון שלפני 18 שנה פגש אותם בקפה של עזרי ומאז אותו יום הם שותים יחד קפה ב- 10:30 ומנהלים פרלמנט, שלאחרונה בעקבות הקורונה עבר למרפסת של אבא, כי איך אפשר להפסיק להיפגש?

ואחרון – איוואן, המלאך

Thank you very much!

איריס