‎בחיים אחרים, רחוקים מאוד, כשנפלטנו ממערכת החיים התקינה בגלל מחלה, היינו נלקחים על-ידי המטפלת למרפאה, שם הייתה האחות מודדת לנו חום ואם השכלנו לשמור אותו גבוה (למשל? הגנבת לגימה מכוס תה לוהטת שתשכנע את הכספית במדחום לזנק אל הקצה) היו מבטה חמור הסבר וטון נמוך של שיחה מפנים את המטפלת ואותנו אל האיזולטור הנכסף. ההליכה […]

בין דפי "ספר החיים" ניתן למצוא לא מעט התלבטויות לגבי אופיו והתנהלותו של המועדון השקט / המועדון לחבר / המועדון של אדית לאורך השנים. לקראת שיפוצו של המועדון, אנו מביאים כמה מהתלבטויות והרהורים אלו "לא הייתה לנו כוונה פתוח את בית-התרבות בט"ו בשבט דווקא. מקרה הוא שיום הפתיחה חל בראש-השנה לאילנות, ביום הנטיעה. אך יהא […]

המטבח של אליעזר, החלל העצום, תמיד אפוף אדי בישול וריחות מפתים שנהדפו החוצה מבעד לחלונות הגדולים, מעדכנים מדי יום על תכולת סירי הנירוסטה הכבדים. קציצות "כושיות" בשמן עמוק, שניצלים עצומים מצופים בפירורי הלחם שנוצרו משאריות של לחמים ישנים (שהוסבו לטוסטים (צנימים) ממכרים אותם הטמינו במעין מגירות נירוסטה באקונומיה) פירה לוהט שאליו הושלכו חבילות מרגרינה שהפכו […]

שנאתי גיוסים. את הפתק שנתלה על לוח המודעות בחדר האוכל, מתריע על איסוף חברים מהרמפה בארבע, אחרי מנוחת הצהריים. תמיד היה חם מדי והשמש דקרה לי בעיניים, אבל מי יכול לברוח כשכולם מתייצבים. קבוצה. נסיעה קצרה לשדות, חלוקת מעדרים, הליכה איטית בגב שפוף, מחפשים עשבים שוטים. מנכשים. תמיד חיפשתי את הנחש שאולי יגאל אותי מייסורי. […]

בעמק חפר, בין פרדסים ושדות, שכנה לה חנות "מולהלול"* מלאה בחפצים ובאגדות (וגם הגדות). מדי שישי ושבת נהרו אנשים מכל הקצוות, חיפשו מציאות ושאלו שאלות: "למה יש שני קיבוצים גח"א וגח"מ?", "מה זה פילוג?", "אתם מופרטים?", "אני מחפש אלבומי נצחון, אלבומי בולים ואלבומי אמנות". "יש לכם חד"א?", "את מהקיבוץ? נולדת בקיבוץ? את חברה בקיבוץ?", "יש […]

כשהתחלתי ליצור לעצמי נרטיב סביבו בניתי את האמנות שלי, בחרתי לנבור בעבר הקיבוצי שלי, בילדות שהחלה והסתיימה בבתי הילדים והלינה המשותפת על השלכותיה. במשך עשרים שנים (שהחלו והמשיכו במשך שמונה שנים בסטודיו הנפלא של ידיד רובין ז״ל) עברתי על כל כך הרבה חוויות משמעותיות, כתבתי וציירתי אותן. מה שהחל בדמעות וביקורת גדולה על השיטה, אורח […]

למי שזוכר, אני מקלידה עכשיו את החוברת לזכרה של זאבה לבני. כשקראתי את דבריה של זאבה על בן גוריון, חשבתי לעצמי מה רחוק המרחק בין מי שמתיימר להנהיג אותנו היום לבין דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון שלנו. אני לא חושבת שדוד בן גוריון היה מנהיג מושלם. בטוח שיש רעות חולות שהתחילו כבר בתקופתו אבל […]

המבוגרים בינינו עוד זוכרים את הגיוסים להובלות חבילות החציר מהשדה למתבן. היו מגויסים שיצאו לשדה עם המשאיות ועגלות רתומות לטרקטורים כדי להעמיס את החבילות והיו שחיכו כדי לפרוק את החבילות ולסדרן, לעיתים בשבע קומות, עד לגג המתבן. מה קרה שהחבילות נעלמו? היום חבילת חציר או קש שוקלת טון ומי שמשנע אותה הוא מי שמפעיל ציוד […]

יערה בן אור הקלידה את "ספר החיים" שפורסם במלאת 40 לגח"א וכולל קטעים שכתבו חברות וחברים במגוון נושאים לאורך השנים. רחל נחמני עושה הגהה לספר ושלחה לנו קטע מ-18 בינואר, 1974, קטע שנראה ונקרא כאילו נכתב לאחרונה. אחד לאחד בעלי מגוייס ונמצא באפריקה כבר קרוב לחודשיים. בעצם כבר נכנסתי לשגרה מסויימת. כל יום בשעה 10 […]

נזכרתי בדימיטרוף וולף עימו היו קשרים במשך תקופה. הקשר היה על רקע התעניינותי באלקטרוניקה ובמערכות הגברה. כנראה שבאחד האירועים בחברת-הילדים עזרתי לו להתקין את מערכת ההגברה ומאז המשכתי לעזור לו תקופה ארוכה. אצלו הכרתי את הטייפרקורדר המיושן שהקליט על חוט נחושת ואחר-כך מכשיר "מודרני" שהקליט על פס הקלטה פלסטי רחב תוך שימוש בגלילים רחבים. ההגברה […]

כולנו עדיין המומים מה-7 באוקטובר ומהזוועות העוברות על החטופים ועל קיבוצים ומושבים בדרום ובצפון ועל אלה העקורים מביתם. כל כך הרבה אנשים מרגישים שהקשר הפנימי שלהם לארץ ישראל ממש נשבר. רצה גורלי ולאחרונה נפל לידי (בעקבות עבודתי עם הארכיון) חיבור של נערה צעירה בת 16 משנות הארבעים, שיכול לדבר ישר לאנשים שמשהו נשבר בהם ביחס […]

אי שם, בשום מקום, לפני מאה שנה, הוקם ישוב. גבריאל גרסיה מרקס כתב את אחד הסיפורים הכי טובים שקראתי בצעירותי: "מאה שנים של בדידות" הוא ספר שקשה בתחילה אך אי אפשר לעוזבו עד סופו. סיפורי רכילות, סקס, חושניות והמון אידאולוגיות ואמונות תפלות. סיפור הקיבוצים שהוקמו בשנות המאה ה-20 לפי מאה שנים, בפלסטינה/ ארץ ישראל הוא […]

חשוך וקר מסביב, שעת סופה וסער כשמחוגי השעון כבר חצו חצות. אוויר קפוא המזדחל מהרכסים של אירופה מלטף את צמרות האורנים האדירים המקיפים את בית טרזין, מביא להם ד"ש מהבית. תכף נדבר על המוצא האירופאי של האורנים הללו, מוצאם של אלו שנטעו אותם ומקומם במלחמה על הארץ הזו, אבל רגע – האין שעה מתאימה יותר […]

בשנים האחרונות התווספו לי הרבה חברים חדשים שאני לא מכירה והם לא מכירים אותי. אם זה לא ברור, אסביר בשמחה – אני מתנדבת בארכיון ומקלידה ספרי זכרון של חברים מהעבר, מה שנותן לי את האפשרות להתוודע לאנשים מרתקים שלא הכרתי. בין השאר פגשתי את הנופלים: עופר פניגר, דותן כהן, איתמר ברונר ואת החברים הוותיקים – […]

שאלה ממערכת העלון: הי אתן/ם, השרועים על הספה מול נטפליקס, לוגמים ויסקי לעת ערב – יש לכם אידיאולוגיה? ואם יש, האם היא כזו שתביא אתכם לעזוב את המשפחה וללכת למקום אחר? אתם לא תאמינו, אבל יש פה אנשים שענו "כן" לשאלות הללו. ענו ועשו. זה קרה בקיבוץ גבעת חיים בשנת 1951. אני מניח שכיום קשה […]

במקום להיפגש לקפה, התכנסנו ביום שישי של אמצע ספטמבר לגיוס מיוחד לטיפוח הנוי בבית העלמין. אין ספק כי זה הוא המקום היפה ביותר בקיבוץ שלנו (והשכונה השקטה ביותר בקיבוץ). ההתכנסות המגוונת כללה קבוצה לא גדולה של חברי קיבוץ מכל גיל: היו שם פנסיונרים נמרצים לצד אלה כמונו הנמצאים בערך במחצית המאה או קצת פחות ואפילו […]

על גבעה אחת רמה, דיונת חול מצפון לגבעת ארלוזורוב במקור, הוקם קיבוץ חדש אשר לא ידע את טבנקין ובן אהרון ושם שמש העמים הפך לחור שחור. על הדיונה הזו בנו בשנת 1952 המפא"יניקים מכפר סולד בית חדש, יחד עם המפא"יניקים שמאסו בטבנקין ובבן אהרון, על אדמות מנשיה, זלפי, קובני ומהדרין אשר חלקו לשניים. מנשיה היה […]

לכל מי שנולד וגדל פה בסיקסטיז ובסבנטיז, הכניסה הזו עושה משהו בלב, ברגליים, בזכרון ובעיקר בחושים. חמישי, 21:30, כרגיל הכניסה למועדון הסגול מוארת באור קלוש ואז האף פוגש את ריח הסיגריות הנשכח, האוזניים פוגשות את קולות המקלות החובטים בעליזות בכדורי הפול על השולחן הירוק הניצב על רחבת הריקודים המיתולוגית, הלב מריץ מיליוני רגעים שקרו פה […]

לְרֶגֶל מוֹמוּלַדְתָּהּ הַשִּׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל גַּחַ״א {מַשְׁמָע, גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד, בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת} אֵל קוּדְס עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּמַאִי, סִימֶן טוֹף וּמַזֶּל טוֹף –  גַּחַ״א ״וִּיז מִי״. אֲנִי אוֹהֵב אֶת דְּשָׁאַיִךְ, וּמַעֲלֶה חִיּוּכֶךְ –  כְּטַל רֵטוֹב, עֲרֵב, מְחַבֵּק וְנָעִים עֲלֵי  כָּרִי דֶּשֶׁא קָצוּר. גַּחַ״א ״וִּיז מִי״,  גַּחַ״א/ אֵל קוּדְס ! בִּשְׁבִילִי אָתְּ בֵּיתִי  הָרִאשׁוֹן בַּמּוֹלֶדֶת – וְאוֹתִי כְּאֵשׁ […]

כשהחל להתפתח רעיון הארכיון הקיבוצי, עלה גם העניין בראיונות עם חברים ותיקים אודות עברם האישי, המשפחתי, הקיבוצי והלאומי. בגבעת-חיים איחוד התמסד הארכיון מאוחר יחסית כשפינדה וזאבה הספיקו לראיין מעט חברים, בעיקר על אירועים וציוני דרך. כשהוקם מבנה המנהלה, הוקצה בו מקום לארכיון ודינה (שפריר) ורטהיימר החלה בתהליך מסודר של ראיונות אישיים עם חברי הקיבוץ. עזרה […]

בראשית שנות השישים הגיע לקיבוץ נער שהפך מאוחר יותר לאחד ממתי-המעט אותם עיטרה מדינת ישראל בעיטור הגבורה. לקראת יום הזכרון, גידי שקדי מספר על אסא קדמוני אסא היה פורק עול משחר נעוריו ולכן נפלט מכל מסגרת. לגבעת חיים איחוד הגיע בכיתה י"א (מחזור ט') לאחר שנזרק בשל בעיות משמעת מבית-הספר החקלאי "עינות", לשם נשלח עם […]

רציתי לכתוב על מלחמת יום הכיפורים, אבל אחרי 7 באוקטובר, הכל התחרבש. מזמן כתבתי סיפור אלגורי בשם "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", בו הגורל הוא המוטו המרכזי. היה  שמח גם אחרי שנולדתי, בשנות השבעים, כשהגיעו ילדי וילדות הפרחים לגבעה, לתפוס את בנות ובני האלים. היה פה סקס, סמים ורוקנרול. המתנדבות פשטו חזיות ורחצו עירומות […]

לאחר שהתבקשתי לכתוב כמה מילים על משמעות האורווה עבורי בתור נער, השאלה הראשונה הייתה – למי אני כותב? לאורווה? ליפתח? או בכלל לעצמי? אני חושב שעצם השאלה, מסבירה באופן מסוים את המקום המיוחד והעוצמתי הזה שהשפיע על אין ספור בני נוער בקיבוצנו. האורווה (המקום) – משהו בפשטות המקום ובאינטימיות שלו, אפשר לי להרגיש בבית בכל […]

רציתי לכתוב על מלחמת יום הכיפורים, אבל אחרי 7 באוקטובר, הכל התחרבש. מזמן כתבתי סיפור אלגורי בשם "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", בו הגורל הוא המוטו המרכזי. היה  שמח גם אחרי שנולדתי, בשנות השבעים, כשהגיעו ילדי וילדות הפרחים לגבעה, לתפוס את בנות ובני האלים. היה פה סקס, סמים ורוקנרול. המתנדבות פשטו חזיות ורחצו עירומות […]