כבכול שנה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מגיע. מספר ימים קודם לכן מצלצל הטלפון הנייד שלי, מהקו השני מחנכת כיתה ח' של בני ניר. מה הוא כבר עשה שוב, אני שואל את עצמי. נשבר כבר מהשטויות שלו (למרות שתכלס הוא בסדר גמור אני אומר לעצמי בשקט בלב). "הי איתי, זאת נועה, תוכל לספר על לירון, […]

יהושע שרון, 9.7.1930 – 21.3.2017 כג אדר תשעז, יהי זכרו ברוך מתוך ראיון שערכה חנוש עם יהושע ב-2012. שמי מהבית הוא לני. נולדתי בברוקלין, ארה"ב, ב-9.7.1930, הורי אף הם נולדו בארה"ב. הסבים משני הצדדים הגיעו מליטא, וילנה. גרנו כולנו באותה שכונה. להורי היו שתי בנות, לאחר שהצעירה נפטרה משיתוק ילדים, נולדתי אני, ואחרי אחי הצעיר. […]

אמהות שרות, אמהות שרות: "אגרוף רעם ניתך, דומיה חזקה. בחוצות הריקים צעדו בשורות פנסים אדומי זקן. סתיו אנוש, סתיו יגע ולא מנוחם, ומטר בלי אחרית וראש, ובלי נר בחלון, ובלי אור בעולם". שרות אמהות – שלוש. ואומרת אחת: "ראיתיהו כעת, אנשק בו כל אצבע קטנה וציפורן. אניה מהלכת בים השקט, ובני תלוי על ראש התורן". […]

את שתיקת הורינו בילדותנו הפרו שלוש תמונות בצבעים שחור לבן שנדדו ממגירה למגירה, מחדר לחדר ללא הסבר או פירוש כלשהו למסתתר מאחוריהן. כל תמונה שונה מן האחרת. כל תמונה שולחת אות וסימן מסקרן אך סתום. בתמונה הראשונה חייל לבוש מדים של צבא זר עטור בעניבה, תסרוקת משוכה לאחור, מבט צייתני, דוק עצב בעיניו. בתמונה השניה […]

* נכתב עבור טקס יום השואה 2017, כנציגת שכבת יב מהמסע לפולין במהלך שנת 1941, מונה קארל קוך למפקד של מחנה ההשמדה מיידנק, והתגורר באושר ועושר ממש מטרים ספורים מגדר המחנה. מתוקף תפקידו, החליט קוך כי העבודה על פיקוד המחנה מתישה מספיק, כדי שיבנה לעצמו אמבטיה מפנקת. האמבטיה כאמור, נבנתה בתוך משרפות מיידנק כדי שיוכל […]

ראשון בבוקר. יום יפה. יצאתי להליכה בפרדס יחד עם חברה. בדרך עברנו ליד גן אסף. התמונה שנגלתה לנו הייתה מביכה ועצובה לנו כחברה. ראיתי את בני משפחת מירון, יחד עם גיורא ידיד מנקים את המקום לאחר שבת יפה, שבה ככל הנראה בילו אנשים רבים במקום הקסום והיפה הזה (אני בטוחה שאף נהנו). האם לכך ייחלו […]

מיכאל חרסונסקי, 2.2.2016-20.1.1948 כג שבט תשע"ו, יהי זכרו ברוך מיכאל חרסונסקי היה בן 68 במותו. הוא נולד באוקרינה. אביו נלחם במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים, ואף נפצע בה. משהחלים היה מתורגמן בין הכוחות הגרמנים והרוסים. הוריו עבדו במפעלים בתחום הפחם, ואביו ניהל את אחד המפעלים באזור. בסביבה בה גדל היו מעט יהודים, ובבית לא שמרו […]

ניצה נולדה ב- 2.11.1925 בזיכרון יעקב, להוריה יהושע ומליה הררי. בהיותה בת 8 נולדו אחיה התאומים אליעזר ואברהם. וכך היא כותבת בקורות חייה: "פועלי זיכרון באותם ימים עבדו בייבוש ביצות כברה. בהיותי בגיל 6 עברו הורי לפרדס חנה, שבה היו אז שלושה רחובות והמון חול. בית ספר לא היה, למדנו מספר ילדים בחדר באחד הבתים. […]

אצלנו זה ממש במרחק נגיעה, וכדי שלא נגדל דור שיגיד ש"תפוזים גדלים על המדף בסופר", התגייסנו לקטיף בפרדס. אז אם כבר – תפסנו 'טרמפ' מהגשר עם בן בטרקטור לגבעת הדורבנים (כן, יש פה מקום כזה…), וכשהתאספנו כולם, ירון בנגר הסביר "מה – איך – ולשם מה" – ותוך דקות הילדים הצטיידו בסלי קטיף וסולמות, 'ראו […]

(הוקרא בטקס נטיעת הברושים ב"זולת מנגו" החדשה ליד האצטדיון) גילוי נאות: התבקשתי על ידי ההפקה לכתוב מספר מילים, ואם אפשר גם להקריא אותן. ואני, ברגע של חולשה, גם הסכמתי. עכשיו כולכם תסבלו ובשקט. עכשיו על שנת בר המצווה הרבה כבר נאמר… ולכן לא ארחיב, מה גם, שזמנכם, כמו שלי, הוא די יקר. אז נתחיל, ביום […]

  לפני שלוש ומשהו שנים ישבנו – אורון, רם ואני ופינטזנו כמו ילדים. חלמנו על קבוצה של חבר׳ה מגבעת חיים (איחוד ומאוחד), קבוצה שתהיה דבק חברתי לכל הצעירים בקיבוץ. קבוצה שתרגש, תחבר ותסחוף אחריה את שני הקיבוצים… קבוצה שתהיה גם מרכז תרבותי בימי שישי בצהריים. קבוצה שתהיה זיכרון חי, בועט ושמח של גלי, אח של […]

אבי – אביגדור לבקוביץ נפטר לפני 22 שנים. במשך שנים הוא שמר על הטלית, ולזכרו אני רוצה לספר את סיפורה. סבי – שמעון לבקוביץ נולד בגליציה ב-1876 למשפחה שומרת מצוות. בהיותו בחור צעיר עזב את עירו והגיע לעיירה על יד אוסטרבה, שבצ'כיה. ב-1902 הקים משפחה ועבד כסוחר בדים עצמאי. הוא היה ידוע כסוחר מצליח וכאיש […]

בקיבוץ גבעת חיים "ייחוּד" למרגלות הגבעה המוסתרת בין ברושים נפרש נוף רחב ידיים של פרדסים ושדות ובין צמחים ירוקים ופרחים צבעוניים שוכן לו בצניעות בית עלמין מלא הוד. השלווה והשקט מדי פעם מופרעים בין הברושים הגבוהים מטילי הצל בצווחות קולניות של להקות עורבים אבל הדממה חוזרת בהקדם והמטרד בטל. בבוקרים מגיע על קלנועית ומשאירה על […]

אסתר נתיב, 23.10.2016-8.1.1948 כ תשרי תשע"ז, יהי זכרה ברוך אסתר  –  סיפור חיים אמא נולדה בתש"ח (48) בקיבוץ בית השיטה, לאפריים וחיה דת, חודשים ספורים לפני הכרזת המדינה. בת שלישית, אחות לתקווה וצור. בתחילת שנות החמישים, בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברה המשפחה לקיבוץ איילת השחר. שם בילתה את שנות העשרה והעשרים המוקדמות. אסתר תמיד שמרה […]

ורדה לביא, 8.10.2016-10.2.1928 ו' תשרי תשע"ז, יהי זכרה ברוך ורדה מספרת: נולדתי בשנת 1928 ברומניה. בשנות ילדותי הרכות לא ביקרתי בגן ילדים. הייתי בבית ואמי הייתה "הגננת". אהבתי לשבת ליד אחי בזמן שעשה שעורי בית, וכך למדתי בלי כל מאמץ לקרוא ולכתוב. לכיתה א' נכנסתי בגיל שבע, מוכנה "כפרי בשל". לקרוא ידעתי חופשי והחשבון גם […]

בתחילת החודש ציינו את פתיחתו הרשמית של גן המשחקים לזכר גלי אהובנו. את הרעיון להקים משהו כזה העלינו לפני המון זמן. היה לנו ברור שאנחנו רוצים למצוא דרך מיוחדת שתנציח את גלי מצד אחד ומצד שני תתחבר למקום ולקהילה שהוא כל כך אהב. הבחירה בחורשה, ובמתקנים אתגריים וספורטיביים הייתה מבחינתנו די קלה. החורשה היא מקום […]

בארי צימרמן, 2.8.2016-23.12.1951 כ"ז תמוז תשע"ו, יהי זכרו ברוך   מתוך "רבותי נברך", הטור השבועי של באֵרי בעיתון הזמן הירוק: בחיי שניסיתי, אבל הכרכים הירוקים של תולדות הפילוסופיה החדשה (ש. ה. ברגמן) נבלו בחדרי על המדף, קירקגור צעק עלי כשלא תפסתי חיל ורעדה, ויטגנשטיין שתק לי, קאנט לא ספר אותי ממטר, אפלטון התעטף בתוגה, הֶגֶל […]

  אבא, במשך כל ימי חייך היית מחובר ליצירה בעשרות דרכים שונות. כולן מקוריות, ייחודיות וכל כך מאפיינות אותך. היצירה והיצירתיות היו חלק ממך גם מחוץ לסדנא. היית מסתובב בכל הארץ, מסתכל בחצרות הגרוטאות, מחטט בפחים, וכמו פסל שרואה בגוש האבן את המוגמר, כך אתה ראית בחפצים מוזנחים את הייעוד שלהם בגילגולם החדש. אספת ידית […]

לאתר ההנצחה של הקיבוץ ברונו בוכהולץ כ"ז טבת תש"ח 9.01.1948 אניה ארז כ' טבת תשי"ב 18.01.1952 שמואל לב ז' טבת תשט"ו 1.01.1955 מרדכי וינט ט"ו טבת תשכ"ו 7.01.1966 יונה פלושניק כ"ד טבת תשל"ז 14.01.1977 קלרה נרבר ח' טבת תשל"ח 18.12.1977 אלכס בנאי ט' טבת תשל"ח 18.12.1977 רות יואכימסטל ה' טבת תשל"ט 4.01.1979 חנה נבון כ' […]

יצירת מאגר תיעוד של ניצולי שואה ובני משפחתם בארכיון גח"א. ככל שאנחנו מתרחקים בזמן מתקופת השואה, כך עולה הצורך לאסוף את הזיכרונות, לתעד, ולהעביר לדורות הבאים. בשנים הראשונות מיעטו הניצולים לספר על מה שעבר עליהם, אולי מתוך רצון להגן על בני משפחתם, אולי מתוך רצון "לפתוח דף חדש" ואולי בגלל האווירה בארץ שלא עודדה לספר. […]