מי שצפה בטלוויזיה או נתקל בצילומים מהלווייתו של מוטי קירשנבאום, אולי ראה גם שבהלוויה של מוטי, מאחורי העצים, ניצבה שורת רוכבים על סוסים. מתברר שהסוסים ורוכביהם היו מחוות "סברה ערביינס". אז פנינו ליפתח שישפוך אור על הסיפור, ויפתח כרגיל לא אכזב. מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ביום שישי, ה-25.9.2015, גרם לצביטה בלב אנשים רבים, השאיר […]

חברי גבעת חיים היקרים, קצת על הנעשה בבית טרזין ועל התכניות הקרובות… בימים אלה הסתיימה שנת הלימודים וכן פעילות התלמידים.. הייתה שנה מאוד פעילה ומוצלחת. בחודשים אפריל ומאי התקיימו אירועים רבים בבית טרזין, אשר כללו את טקס יום הזכרון לשואה ולגבורה , אופרת הילדים "ברונדיבר"  והכנס השנתי. טקס יום הזכרון לשואה נערך כמדי שנה בהשתתפות […]

גילה אייזנר, 22.5.2016-24.9.1936 י"ד אייר תשע"ו, יהי זכרה ברוך אימא וסבתא יקרה שלנו, כשאני מנסה לשחזר את הימים האחרונים, עולות אצלי הרבה שאלות שאין לי עליהן תשובה. האם בחרת מתוך הכרה, או אולי מתוך פחד להישאר לבד בעולם, לא להמשיך להישאר איתנו בעולם הכואב הזה? אני מניח שעוד ילוו אותנו הרבה זמן השאלות האם עשינו […]

רובי ברנע, 24.5.2016-19.3.1951 ט"ז אייר תשע"ו, יהי זכרו ברוך קורות חייו של רובי ברנע – יפתח לברון רובי נולד ב-1951, והספיק להיות בפעוטון של ילדי האיחוד, בגבעת חיים מאוחד, עד שנבנה הקיבוץ החדש. לאחר הפילוג, עבר עם כל המשפחה, יחד עם עץ האגוז הענק, לנקודה החדשה. העץ שהפך להיות הסמל של משפחת ברנע. ב- 1952, […]

נשאלתי, האם אוכל להמשיך ולהעביר בשם רובי, את "תפוז הזהב" שנמסר לו זה לא מכבר, רק שבועות ספורים קודם לכן. חשבתי, שממש "לא קשה" לעשות זאת בשמו, ובעצם בהרהור שני, צצו ועלו במוחי מספר לא קטן של חברות וחברים, צעירים ומבוגרים שללא היסוס היו ראויים להיכלל במעגל הזה, ולכן ה"לא קשה" הפך לקשה מאוד, והבחירה […]

טאה גוטקינד, 9.10.1913- 16.9.2015, ג תשרי תשע"ו, יהי זכרה ברוך סבתא, נולדת כדורוטאה מינצר ב-1913 בברלין שבגרמניה, לאבא מקס, שהיה חייט ולאמא הדוויג שהיתה עקרת בית. בבית ולטר כבר היה בן שנה וחצי בהולדתך. הייתם משפחה מלוכדת ששמרה על צביון יהודי אבל לא ציוני. קראו לך דורוטאה אבל כולם הכירו אותך כטאה, ואנחנו כסבתא טאה. […]

גארט סטיוארט, 26.05.1958- 7.7.2015, כ תמוז תשע"ה – יהא זכרו ברוך גארט איננו גארט נולד בבית הוריו בבריסטול שבאנגליה בתאריך 25.06.58. ילד שביעי לתשעה אחים. ילדותו עברה עליו בעיקר במשחקים מחוץ לבית, זה הדור שלפני הטלוויזיה והאינטרנט. בגיל ארבע הלך כבר לביה"ס ומגיל צעיר הלך לטיולים עם אביו ביער. מגיל 14 החל לעבוד בעבודות שונות, […]

ירדתי בשביל הנחש בשכונה החדשה, מהורהרת. לפתע ראיתי את הדשא של נמרוד ידיד. הדשא הירוק, המסודר, והמושקע לפתע פרח פרא – אניצי פרחים הרימו ראש בתאוות חיים מוזרה, שלא ניתנה להם בעבר. אחרי שקבלתי את ההודעה על פטירתו של נחום, אביו של נמרוד, הבנתי שלא לחינם היה מוזר לי המראה… נחום לא דיבר הרבה, אבל […]

נחום ידיד, 26.10.1938-17.8.2015, ב אלול תשע"ה יהא זכרו ברוך   אבא, אתה לא איש של מילים. אף פעם לא היית. השיחות אתך תמיד היו תמציתיות וענייניות, ואיתי פעמים רבות הן הסתכמו פשוט ב"איתוש תיזהר". אתמול בערב הייתי בדרך אליך, לבקר אותך בבית חולים. אתה היית כבר כל כך חלש ורזה. כבר היה קשה לראות אותך […]

"והארץ תשקוט. עין שמיים אודמת תעמעם לאיטה על גבולות עשנים ואומה תעמוד קרועת לב אך נושמת לקבל את הנס האחד אין שני." מידי שנה, על סיפו של יום הזיכרון, מהדהדות בתודעתי השורות האלמותיות מתוך "מגש הכסף" של נתן אלתרמן. תמיד חשבתי, ואני עדיין חושב, שבמעמד היחיד והמיוחד כל כך של התכנסות כולנו בבית הקברות להתייחדות […]

אנחנו בעיצומו של הזמן הכמעט הכי טעון, מבחינתי, בשנה. מתחיל עם "איפה עושים את הסדר?", ממשיך עם "לנקות או לא? יהיה חמסין (נו, בטח שיהיה…) וסופות חול?" מגיע ליום השואה ומשם ליום הזיכרון ויום העצמאות הצמוד אליו. והכל תוך שלושה שבועות! עכשיו, בדיוק באמצע של כל זה, יצא הסרט "אישה בזהב". סיפורה האמיתי של מריה […]

בית הקברות. אחד מהמקומות המופלאים של הקיבוץ. כשנמצאים בהלוויה בבית הקברות השלו והקריר של הקיבוץ, נוכחים בהלוויה אחת – שומעים, מקשיבים וכואבים, אבל למעשה גם מתייחדים עם היקירים בבית הקברות – עם אנשים אהובים שנטמנו לא מזמן או עם אנשים אהובים שהלכו לעולמם לפני שנים רבות, ודוק של געגועים מחבר אל הזיכרונות והרגשות. אנשים מדברים […]

ב"בתוכננו" מה-7.11.2014 (י"ד בחשוון תשע"ה) הייתה כתובה ההודעה הבאה: בעקבות שנת ה-60 ושילוט עצים בקיבוץ, נוספו עתה עוד שלושה שלטי עצים: אלה אטלנטית ענקית (ליד הצריף של אושרי, במקדמות), מייש דרומי (בצידו האחורי של גן רימון), שלוש השקמים (ליד הצריף הכחול של פינדה) – שנטעו בעליה לנקודה על ידי שלושה דורות למשפחת הפנר – בן […]

בעת האחרונה כל כך הרבה עצב שייט לו בשבילים, בלבבות ובין האנשים. ועם זאת, כל כך הרבה חום ואהבה, תמיכה ועזרה. בעת שפוסעים בשבילים הירוקים והפורחים, האוויר צלול, שמים תכולים מעל, ותחושת עצב עמוקה מלווה בכל פסיעה. עצב בלב על אובדן של אדם אהוב. ומסביב מושטות ידיים, מנסות לתמוך, לחבק, לאהוב ולהשקיט ולו במעט את […]

במאמרו המפורסם "אבל ומלנכוליה" מתאר זיגמונד פרויד בשכנוע רב את תהליך האבל, החל בהכחשה לא-מודעת של מות האדם היקר, וכלה בהשלמה ובהסתגלות מחודשת לחיים, איטית ומיוסרת ככל שתהיה. אבל מה עושה משפחה שיודעת שמות בנה בקרב יכול וצריך היה להימנע? שרצף כשלים של מפקדים גרם למותו? הרי שתהליך עיבוד האבל, כפי שמתאר אותו פרויד, שוב […]

  מיכאל כפרי כ"ו ניסן תשט"ז 7.4.1956 גד סמואל כ"ו ניסן תשט"ז 7.4.1956 מאיר זייטל כ"ח ניסן תשכ"ג 22.4.1963 בנימין ארנוני כ"ט ניסן תשי"א 5.5.1951 יוסף אנגל ו' ניסן תשי"ב 1.4.1952 פולדי (רות) ורד י"ט ניסן תש"ל 25.4.1970 יחזקאל לנדאו כ"ז ניסן תשל"ח 4.5.1978 מרטין שפו כ"ו ניסן תש"מ 12.4.1980 גבי (גבריאל) הרמן כ"ט ניסן […]

לקראת ערב יום הזיכרון יצאה חוברת המוקדשת לנופלים במערכות ישראל שאינם בני המקום- אב ואחים של חברי הקיבוץ. אספתי את החוברת בטיול הבוקר ליד המזכירות וכבר בדרך התרשמתי מהגרפיקה ובחזרתי הביתה התיישבתי (שישי בבוקר – קפה במרפסת ללא ילדים…) ושקעתי בקריאה. מיד לאחר שסיימתי את הקריאה כתבתי בפייסבוק של הקבוץ – "קראתי בלגימה אחת את […]

  השמיים זוכרים והאדמה שוכחת. השמיים זוכרים מה שהאדמה שוכחת. כי ירוק פה למטה, ירוק מאוד. מטיילים בין דשא צומח ועצים שופעים ירוק וערבה בוכייה, היא כן בוכה. ולחשוב שפעם רצחו פה… ימין לחיים! שמאל למוות! אבל השמיים זוכרים מה שהאדמה שוכחת ויש פה פרחים, ותתפלאו, גם פרפר ראיתי, אבל השמיים זוכרים! וצמותיה הבלונדיניות של […]

מלכה מוסקוביץ ז"ל 5.9.2012-9.5.1922  הספד שהוקרא ליד הקבר מלכה הלכה לעולמה שבעת ימים בגיל 90. נצר למשפחת שמחוני הענפה, שמקורה במושבות יהודיות בדרום רוסיה (אוקראינה). היא באה לארץ ישראל בסוכות 1925 עם הוריה, רבקה ויעקב וסלניצקי-שמחוני, כילדה קטנה. משפחתה הצטרפה למשפחה הגדולה שהתיישבה במושב הצעיר, מושב נהלל. שם גם נולדה אחותה הצעירה ממנה רינה. אחרי […]