בין הקירות
היא מסתתרת
הכלבים נובחים בחוץ
הוילונות סגורים חזק חזק.

אמא משחקת איתה משחק-
כשתשמע את הדפיקה הראשונה
צריך מהר מהר להסיט את התמונה מהקיר
ולהיתחבא בפתח המוזר שמתחתיה.
בלי לשאול שאלות,
פשוט ככה זה.
צריך לכבות את האור.

טפיחות מגפיים נשמעות מבעד לחלון
והתרגשות משונה ממלאת אותה
אבל אז היא שומעת יריות.

*טוק טוק טוק* זה מתחיל-
אור, תמונה, עכשיו זה החלק בו היא צריכה להיכנס.
"אבל מה איתך אמא?"

זוכרת מה אמרנו? בלי שאלות מתוקה.
*Öffnen Sie die Tür, es ist ein Befehl!*
"פתחו את הדלת, זו פקודה!"

היא לא הבינה למה הם צועקים
אחרי הכל זה בסך העל משחק שצריך לנצח.
עוד ירייה, הפעם מתוך הבית.

*זה בסך הכל משחק*
*זה בסך הכל משחק*
*זה בסך הכל משחק*

היא נזכרת בעוד משהו שאמא אמרה לה,
כשתשמעי את השקט, תדעי שניצחת.

אבל אם היא ניצחה, למה אמא שוכבת בתוך שלולית של דם על השטיח?

בלי שאלות, היא הבטיחה.
רק יצאה בחשכה אל קולות המגפיים והנביחות
בלי להוציא מילה.