לפני שלוש ומשהו שנים ישבנו – אורון, רם ואני ופינטזנו כמו ילדים. חלמנו על קבוצה של חבר׳ה מגבעת חיים (איחוד ומאוחד), קבוצה שתהיה דבק חברתי לכל הצעירים בקיבוץ. קבוצה שתרגש, תחבר ותסחוף אחריה את שני הקיבוצים… קבוצה שתהיה גם מרכז תרבותי בימי שישי בצהריים.
קבוצה שתהיה זיכרון חי, בועט ושמח של גלי, אח של רם, בן דוד שלי ואדם מיוחד במינו.
כילדים, גדלנו על משחקי הליגה האזורית, על הפועל גבעת חיים המיתולוגית… דימיינו שיום אחד אולי גם אנחנו…
מאותה הפועל גבעת חיים לא נותר הרבה, בעצם כמעט כלום, חוץ מאדם אחד שהחזיק הכל במו ידיו ולא נתן לזמן למחוק את המותג הזה. האיש הזה – רובי ברנע, שנתן שנים ארוכות כל-כך לקבוצה הזו, ראוי שהתואר הזה יוקדש לו, בטח בימים לא קלים אלה. רובי תהיה חזק.

היום הגשמנו את החלום. יציע שלם, שני קיבוצים בטירוף, צעירי הגבעות (וכמה חיזוקים חשובים) מנצחים את המשחק ומביאים גביע… ילדים רוקדים משמחה ורוקמים חלומות שאולי יום אחד גם הם…

מוקדש לכל אלו שהגיעו היום ליציע ותמכו בנו, היתה לנו צמרמורת לראות יציע מפוצץ ככה, לכל השחקנים שהשאירו את כל מה שיש להם על הדשא וסיימו מפורקים ומרוצים…
אין קץ לתודות.
יש בנו אהבה והיא תנצח.

נ.ב ניצחנו 0-1 מפנדל בתוספת הזמן, גיא קפלן (גח״מ) הוכשל ברחבה, תובל גבר (גח"א) כבש את הפנדל. שניות לסיום, ככה בשביל הדרמה, נפסל שער לבית יצחק (זה המקום לפרגן להם ולומר שהם קבוצה ענקית).

שבת שלום, נתראה בעונה הבאה.