בדבר העורכים של גליון העלון הקודם, ניסה עמיתי שלמה כהן להפציר בכם/ן, לדבר על ליבכם/ן ולבקש מכם/ן – תכתבו לעלון.

לתפיסתי, זו תהיה הפתעה גדולה אם אכן תעשו כך.

באמצע העשור השלישי של המאה המשונה בה אנו חיים, הולכת פעולת הכתיבה והופכת נדירה יותר ויותר.

כתיבה יוצרת, כמו פעולות רבות אחרות, אינה פעולה אינסטינקטיבית ומולדת ויש להתאמן עליה ולחזור עליה בשגרה, על-מנת לעשות בה שימוש בעת הצורך.

אני, כאמור, אופתע אם תכתבו, משום שכתיבה דורשת מאמץ מרוכז מהאיבר שהופך זנוח במאה הזו, האיבר שבין האוזניים.

ככל שחיינו הופכים נוחים יותר, אנו נוטים לזנוח יותר ויותר איברים פיזיים ומנטליים – האופניים החשמליות, הקלנועיות והקלאב-קארים מייתרים את הרגליים, הפייסבוק מייתר את החברים והמוח ובמקביל מוקף האדם בסוכני טמטום אקטיביים במשך 25 שעות ביממה בדמות רשתות חברתיות וערוץ 14. כל אלה הופכים את פעולת הכתיבה היוצרת למשהו בדרגת (כמעט) בלתי אפשרי עבור רבות ורבים.

אז בגליון האחרון של שנת 2024, אני רוצה לספר לכם שאנו מודעים לכך ולהגיד לכם שזה ממש בסדר. נשמח אם תצליחו לכתוב לנו, אבל גם אם לא – נמשיך גם בשנת 2025 לכתוב ולהפיק את העלון הטוב ביותר בתנועה הקיבוצית ואתם? רק צריכים להמשיך ולקרוא, פעולה שאני מאמין שתלך ותהפוך אף היא למעלה מכוחותיו של המין האנושי בהמשך המאה – אך על כך, בטור נפרד.