יום כיפור הוא נקודה רגישה במיוחד אצלי. במקום להעלות את זכר קורבנות מלחמת יום-הכיפורים, דנים במנהגי יום כיפור, קול נדרי, תפילות, תקיעה בשופר ותפילות גמר חתימה. זה מטריף ומטריד.

כוונתי היא לכל המאמינים הפנאטים והקצת פחות, שחושבים שהאל והאמונה שייכים רק להם ושהם "העגלה המלאה", בעוד שהתרבות החילונית היא "העגלה הריקה", כדברי הרב אברהם ישעיהו קרליץ ("חזון איש") מפועלי אגודת ישראל.

עם קום ובניגוד לדעת פלגי נטורי קרתא, הוא הסכים כי אגודת ישראל תשתתף בבחירות לכנסת והסביר: אין בהשתתפות זו הכרה במדינה והמשיל זאת לאדם העומד לפני שודד ומציע לו עסקאות שונות כדי שלא יהרוג אותו וודאי כי אין הדבר נחשב כהכרה "בסמכות" אלא הכרה בכורח המציאות.

בן גוריון ויתר על חוקה ועל הפרדת דת ממדינה, בשעה בה חתם הסכם קואליציוני עם הדתיים – פועלי אגודת ישראל והפועל המזרחי (לימים אגודת ישראל והמפד"ל) בשל שנאתו לרביזיוניסטים. זו הייתה טעות גורלית, כי מאז התחיל הזנב לכשכש בכלב, כשלומדי תורה קיבלו תקצוב ופטור מגיוס מהמדינה.

אולם המפולת הגדולה החלה כשראשי הממשלה, שריה ומנהיגיה של מפא"י (לימים מפלגת העבודה) זנחו את דרכו של בן גוריון ונגררו לגחמות של ארץ ישראל השלמה. המפד"ל וגוש אמונים, בראשות חנן פורת וכהנא, עם חבר מרעיו מרשימת "כך" שנפסלה, קידמו בעזרת החילונים שמכונים "חמורו של משיח" את חזונו של הרב קוק. אריק שרון הפך אחרי מלחמת יום הכיפורים לאבי ההתנחלויות ומנחם בגין, עם עלייתו לשלטון, הגדיל והרחיב בעזרת בני עקיבא את מפעל ההתנחלויות וישיבות ההסדר. בהמשך נרצח ראש הממשלה רבין על רקע אידאולוגי ימני קיצוני. עד כאן הרקע להשתלטות הימין הדתי על המפעל הציוני מטעמים אידיאולוגיים משיחיים.

הציונות הדתית-משיחית והמפלגות החרדיות שאין להם ולא כלום עם הכרה במדינת ישראל, חברו יחדיו לקואליציה עם מפלגות הימין החילוניות בכדי לשדוד את הרוב החילוני הלפלפי, היאפי והאדיש.

הדת החלה לתפוס את הצעירים שחיפשו דרכים רוחניות להגשמה, בעיקר מפני שהתאכזבו מהבטחות הוריהם לחזון השוויון והשלום. סיבה נוספת לנדידת הצעירים לכיוון הדת, הייתה קיומן של חרדות מפני העתיד האפוקליפטי שמהלך אימה על כל בני עמי ודתות המזרח, שמוצאם ביהדות ובדתות פרס וכורש הקדומה.

דת אוטוקרטית-מונרכית אינה מסתדרת עם תרבות חילונית דמוקרטית.

צעירים רבים בחרו ובוחרים שלא ללכת למסלול הקצונה בצה"ל ומעדיפים לחפש אחר חופש ועצמאות כלכלית. הם מסירים כל מחויבות לרעיון של חברה שוויונית והוגנת יותר, כנאמר "שפכו בדרך את המים עם התינוק", בדרכם להגשמה אישית וחיי יאפיות. בכל בזה אין כל פסול אלמלא השתלטות המפלגות הדתיות על תקציבי המדינה ועל הקצונה בצה"ל. ההשלכות הנובעות ממגמה זו מתעצמות מיום ליום ובאות לידי ביטוי בהדרת נשים ובפקודות רבנים הגוברות על פקודות קציני צה"ל ופקודות מטכ"ל. ישנן תופעות דתיות נוספות בצבא שאינן מתיישבות עם סדר יום חילוני ודמוקרטי.

אולם את עיקר זעמי אני מפנה לחוזרים בתשובה, שבדרכי נועם ובמתק שפתיים מנסים להחדיר לקהילה חילונית עם תרבות ייחודית שבה אני גאה, את התרבות הדתית ההורסת כל חלקה טובה במדינת ישראל.

אני מציע לכל מובילי המהלך לקחת שני צעדים אחורה, קודם כל מפאת הכבוד למייסדים. אל תכפו עלינו את אמונתכם ואת אורחות חייכם קיימו בביתכם על פי תפיסתכם.

בקיבוצנו יש גם נוצרים ואולי גם בודהיסטים ומחזיקי דתות אחרות. האם גם עבורם צריך להקים כנסיות ובתי מקדש?

ערבי שירצה לבוא ולגור בתוכנו, יצטרך לקבל עליו את אורחות המקום ומנהגיו ולא ינסה להקים כאן את מסגדיו, שהרי אם לא כן לא יתקבל לתוכנו. מן הראוי שגם אתם, תנהגו בכבוד ובדרך ארץ כלפי כל אלה שהקימו מקום זה בדם, יזע ודמעות ואל תנצלו את אדישות הציבור ועייפותו ממלחמות לשם הכנסת הרבנות לחצרנו.

ולציבור החברים – צאו להילחם על אורח חייכם, אם נשארה מעט נשמה באפכם לפני שהזנב ישתלט על הכלב.