ירח דם ענק ניצת מעל משעולי עמק חפר. כמובן שיצאנו לטפס על מגדל המים, כדי להביט אל המזרח ולהתפעל ממנו. בעוד ילדיי מנסים לנחש ממה מורכב הירח, התבוננתי אני בתשומת לב אל דפנות קירותיו של המגדל ואז הבחנתי בברזלי הזווית המבצבצים ומבשרים כי הוא מתפורר (ראו תמונה).

הסמל המיתולוגי על הגבעה ושל הגבעה, זה המופיע גם בסמליל העלון אותו אתם מחזיקים בידיכם – מתפורר.

ואולי אך סמלי, שבמקביל, כפי שאתם קוראים בעלון, מתפוררים פה סמלים אחרים: בגליון הקודם סיפרנו על ביטולו, לראשונה, של הפנינג חג המשק וכעת, בגליון זה, אפשר לקרוא גם שמתברר שכמעט וכבר אין מי שיכסה קברים בהלוויות בבית הקברות וגם חדר האוכל, סמל מיתולוגי אחר של גבעת חיים איחוד, עומד בפני פרשת דרכים כפי שמספרת זו המנהלת אותו ביד רמה כבר כמעט עשור.

כמו ביתר חלקיה של מדינת ישראל, גם כאן הולכת האוכלוסייה וגדלה ובמקביל (ויש ויאמרו כתוצאה מכך) הולכים ונעלמים מאפיינים שהיו לחם חוקם של המדינה ושל הקיבוץ.

לא נבכה על העבר שחלף, כי כפי שתקראו בעלון, קורים בהווה לא מעט דברים, אבל אם הצלחנו לספק חומר למחשבה – עשינו את שלנו.

שנת לימודים פורייה לתלמידות ולתלמידים.

ולהורים שלהם – זהו, ספטמבר הגיע, אפשר לנשום.