כשחיין חובב המודע למתח המובנה בין השחייה לכדורמים בגבעת-חיים, הופתעתי לראות באחד הבקרים את גרשון שפע מאמן את ילדי הכדורמים הצעירים באגודה. כמי שיודע שקבוצת שחייני עבר שחזרו להתחרות לאחר פרישתם במסגרת המאסטרס הפעילה כאן כבר עשרות שנים, ביקשתי לשאול אותו על הארגון הזה שהקים ובו הוא פעיל ומפעיל רבים אחרים. 

ארגון המאסטרס העולמי בשחייה הוקם לפני כ-60 שנים ע"י שחייני העבר באוניברסיטת דרום קליפורניה שהצטיינה מאז ומתמיד בשחייה וכדורמים (שם גם למדו ושיחקו שנים אחר-כך האחים עוזי וגדי הדר מכאן). זה התחיל עם שני שחיינים אולימפיים בוגרי האוניברסיטה ואז התפשט לשאר העולם וגם לישראל. 

בשנות ה-80 התקיימה אליפות העולם למאסטרס בבריסביין באוסטרליה. גרשון אימן באותה תקופה את אגודת השחייה של גבעת-חיים (גש"מ) לאחר שאימן את נבחרת ישראל בתקופה בה לא התאמן ולא התחרה. לאחר מספר שנים "דגדג" לו לחזור לשחייה תחרותית והוא חיפש מאמן שיחליף אותו ובחר בריק פאוארס האמריקאי.

"למרות כל הקשיים חזרתי בגיל 47 לשחות כפי שקיוויתי. ברם, ריק לא הסכים להתפשר על שכר ועזב. חזרתי לאמן את הקבוצה למשך שבע שנים נוספות, עד שבחרתי במירי עומרי, מאמנת מצוינת מאבן-יהודה". 

באותה תקופה הגיע ארצה, לפי בקשת הועד האולימפי, ד"ר למפרט הגרמני שהמליץ להעדיף את פעילות הספורט בפריפריה.

"נפגשתי עם חברי ועדה בראשותו שהתרשמו מאוד מהמערכת שלנו. בעקבות הביקור קיבלנו מסלולים, שעונים דיגיטליים ועוד שעזרו לקדם את השחייה כאן באופן משמעותי. באותה עת הצטרפו להפועל גש"מ המיתולוגית, שחיינים מבית-קמה, בית-ניר, ירושלים, עין-דור ואיילת-השחר. הם למדו כאן, מצאו משפחות מאמצות, התאמנו והשתלבו בחיי הקיבוץ".

אבל גרשון המשיך להתעדכן בתוצאות המאסטרס העולמי והתברר לו שגם ללא אימונים במשך 22 שנים הוא יכול להתחרות במסגרת זו. באביב 1990 הוא החל להתאמן ובקיץ השתתף עם קבוצת שחיינים ושחייניות באליפות מאסטרס עולמית פתוחה בקייב, שהייתה חוויה יוצאת דופן עם ניצני הפרסטרויקה וכארבע שנים לאחר אסון צ'רנוביל. גרשון זכה בתחרות בכמה מקצועות. לאליפות העולם בריו-דה-ז'נירו בברזיל  1990, הוא הגיע בתמיכה כספית צנועה של הקיבוץ והתגורר אצל ד"ר איציק קפלן ומשפחתו שחזרו לעיר חודש לפני-כן מהקיבוץ. "להפתעתי הרבה זכיתי שם במדליית זהב ב-200 חזה, עם שיא עולם למאסטרס וניצחתי גם ב-100 חזה".  

ברם, עדיין לא הייתה שחיית מאסטרס בישראל. "התחלתי לארגן שחיינים ששחו כאן או התחרו בעבר. התחלנו עם שבעה חבר'ה שרצו לשחות במסגרת. קראתי לקבוצה 'אקוותיקים' (AKVATIKIM) גבעת חיים".

גרשון חש שליחות להפיץ את המאסטרס הבינלאומי / עולמי גם בארץ. "במסגרת ההפצה לשחיינים בגילאים מתקדמים, בימים שלפני האינטרנט, הפייסבוק והוואטסאפ, כתבתי מכתבים עם הקדשה אישית לכל המועמדים הפוטנציאלים בישראל והתברר כי יש רעב למסגרת כזו. הוקם ועד  שניהל אותנו וסופח לאגודות הארציות ובסיוע עו"ד הקמנו עמותה רשמית ורשומה" ("איגוד שחייני המאסטרס בישראל"). 

לאחר מספר שנים נרשמו כ-500 שחיינים מכל רחבי המדינה. "הבנו שעכשיו צריך תחרויות מוכרות ורשמיות, חילקנו תגי-שחיין, קיימנו הגרלות, הימורים ואירועים שמומנו ע"י קרן המתקנים, שחיינים בעלי-אמצעים ומקורות נוספים. ב-1992 נערכה התחרות הרשמית הראשונה בגח"א המשמשת עד היום 'בריכת הבית של המאסטרס'. השתלבנו בליגה למקומות עבודה, אבל מנהלי קבוצות הליגה לא אהבו את שחייני המאסטרס, כאילו באנו לגנוב את ההצגה ולאחר כמה שנים סיימו את ההתקשרות איתנו. גם הרעיון שלי להפוך את האירוע לתחרות בינלאומית – נכשל".  

הצעד הבא -הכללת שחיית המאסטרס במכביה 1993. "התנדבתי להפיץ פלאיירים לשחייני מאסטרס בכל 'גלילות המכבי' בעולם. הגיעו שחיינים יהודים מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, אירופה ודרום-אמריקה/אפריקה וכמובן ישראלים רבים. הייתה מכביה מוצלחת לכל הדעות".  

במכביה 1997 התחרות התקיימה בשעות הלילה המאוחרות עד אחר חצות ומאז משתלבים שחייני המאסטרס בכל המכביות אבל רק הישראלים, משום שמטה המכביה העולמי אינו מממן את הוצאות הטיסה והאירוח שמגיעים למחירים אסטרונומיים. "בעבר, בזכות המוניטין שהיה לי (ואולי עדיין יש לי) והיכרותי עם מנהלי המשלחות – היינו מארחים בקיבוץ קבוצות של שחיינים יהודיים מחו"ל, בעיקר מארה"ב ודרום-אפריקה". 

כיום, אימץ איגוד השחייה הארצי את שחייני המאסטרס. "איגוד השחייה רצה שהמאסטרס יישארו במסגרתם. הצבנו דרישות בתחום האדמיניסטרטיבי והניהולי של התחרויות, אותן קיבל האיגוד". 

כך נוצרה הפלטפורמה אותה חיפש גרשון כל השנים. "כיום יש ועדה מיוחדת למאסטרס באיגוד השחייה, יש תקציבים ואדמיניסטרציה מסודרים. מתקיימות אליפויות מאסטרס שנתיות רבות משתתפים ברמה גבוהה מאוד. קבוצתנו מהווה מודל ומופת לניהול, הן בגודלה והן באיכות שחייניה, המביאים כבוד גדול עם זכיות רבות בניקוד הקבוצתי הכללי. בבריכה שלנו אני מתאמן ומאמן שתי קבוצות מאסטרס המשתלבות בפעילות השגרתית בבריכה. ראוי להזכיר כאן כי לאורך השנים השתתפו בקבוצה בין השאר: מייק, נירי, שרון, שוקי בר ניב, ענבל לבבי, אסף שרי, טל סנונית, סהר אלוני, תום שפע, זהר גלילי, אלה בר-נוף ואחרים. אני שמח לציין שאנחנו זוכים לשיתוף פעולה מוצלח מהנהלת הבריכה".