כמו מצב הרוח בעת הזו, בקיבוץ ובארץ, גם הגליון שלנו אפוף בתחושה כי המלחמה היא השגרה החדשה. או שמא השגרה. כי היא כבר לא כל כך חדשה.

אלו לא רק האזעקות שהגיעו גם לגבעת חיים איחוד במלאת שנה למלחמה. מספיק לקרוא כאן בעלון את זרם התודעה של מתן בן שחר היישר מלב המאפליה, כדי להבין שגם אם המלחמה תסתיים מחר (והיא לא) הרי שהשפעותיה ונזקיה ימשיכו לכרסם בנפש גם שנים הרבה קדימה.

אפרופו כרסום בנפש, אפשר גם למצוא בגליון שלנו את מוראות ומראות אושוויץ אליהם נשלחים בנות ובני הנוער מכאן, כפי שמתאר ניצן עמית.

סתם הרהור: חשבנו שהותרנו אותו מאחור, אבל האם המסלול אושוויץ – עזה – לבנון, הוא בעצם לחם חוקו של הצעיר הישראלי מאז ומעולם, כהכנה לחיים? אבל כאמור, סתם הרהור.

מעגלי ההשפעה של המלחמה, ניכרים היטב גם מעבר לגבולות 7 זירות הלחימה של מדינת ישראל. אחת התופעות הבולטות היא התפרקות המדינה כפי שהכרנו אותה: ממשלה האוסרת מלחמה על אזרחיה, מוסדות שאינם מתפקדים במתן מענה לנפגעי המלחמה ובעיקר תחושה של חוסר יכולת מתגבר לנהל את ישראל.

האם חלק מזה זולג גם לכאן, לתוך בועת "הקהילה"? אלכס קראוס כותב על זה אצלנו בגליון – ותאמינו או לא, יש גם קרן אור: ארז אייזנר בונה כעת את בארי מחדש.

אז מלחמה או שלום (שהוא רק חלום) כמו תמיד, אנחנו כאן עבורכם על-מנת לספק לכם את כל החלקים של השלם ואת כל הזוויות של החיים על הגבעה.