תודה לנורית שהיא בת אדם.

את התפוח אני מגיש לליאן פולק.

צילום: נועה לו

לא, אנחנו לא מכירים.

ובכל זאת אני מתראה איתה בין 7:00 ל-19:00 כמעט כל יום.

העיניים נמשכות אליה כמו פרפר לגן של פרחים.

הצבעוניות שלה – גם השמלות, מעירה בי חושים של יופי ושל סקרנות.

אצלי, איזה חוט של דאגה בנאלית וטורדנית.

בקופה, ליאן אינה מסתירה על איזה רגל היא קמה היום.

לפעמים – במבט ולעיתים – במילה.

הכנות והאמת שלה מרגישה לי שפגשתי בת אדם.

מפגשים שהם הצוף של החיים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896