מים.

מסוג הדברים שלא מקדישים להם מחשבה שנייה, בדרך כלל, כאשר אנו עושים בהם שימוש ביומיום. אני צמא? שותה מים. רוצה להתקלח? מסובב את הידית והתהליך מתרחש, להשקות את עץ הלימון? הצינור באוויר ויאללה.

סביר שמקדישים זמן למחשבה על המים, רק בהיעדרותם וגם אז – טלפון אחד לשרון בר-שלום ולליאור ערבה, יחזיר את המצב לקדמותו.

אז כדי לפתוח את הראיון עם שרון אודות הבאר החדשה של גח"א ממנה כולכן/ם תשתו בעתיד, קחו כוס מים ובואו נשבור איזה מיתוס או שניים בנוגע למים בארץ ישראל (בגבולות 1967).

נתחיל באקוויפר החוף המשתרע על חלקה הגדול של ישראל, ממורדות הרי השומרון והרי יהודה, מערבה אל עבר הים. בשנים האחרונות פורסמו, חדשות לבקרים, ידיעות אודות מצבו העגום שלא לומר המדלדל.

"אקוויפר החוף מוסר שהוא בסדר גמור", מעדכן שרון. "מצב מפלס המים בו טוב ויציב, ואפשר להגיע למים כבר בעומק של 6-8 מטרים מהקרקע. לא אמורות להיות בעיות מיוחדות בשנים הקרובות בתחום הזה".

האקוויפר מצוי בתנועה מתמדת מערבה. "יש תזוזה של כסנטימטר ביום", מספר שרון. "וזה בעצם מה שכולם קוראים לו מי תהום".

שתיתם קצת מים? הלאה למיתוס הבא. "כשאנשים כאן חושבים על הבאר של הקיבוץ, יש המדמיינים מין אגם תת-קרקעי רחב ידיים ממנו שואבים מים. אז לא כך הדבר – אין שום אגם, מדובר פשוט בשכבות חול ספוגות מים ומשם אנו שואבים".

ואם כבר ידע כללי – הידעתם שלגח"א היו חמש בארות? "יש את האחרונה שסגרנו מחוץ לשער החיילים ויש את הבאר של זיגי מאחורי הכלבולית, אלו שתי הבארות מהן שתינו", מזכיר שרון. "היו עוד שלוש בארות חקלאיות, אחת בדרך לקובני, אחת בקובני ואחת בגן שושנק'ה".

רגע, רגע – לכולכם ברור שעם כל הסיפורים האלו על בארות ומים אתם שותים כרגע 100% מים של חברת "מקורות", כן?

"מאז סגירת הבאר שעמדה מחוץ לשער החיילים, אנחנו שותים רק מים שמספקת 'מקורות' וזה יימשך כך עד להפעלת הבאר החדשה", מאשר שרון ואני שואל אותו – אז למה בכלל צריך באר בקיבוץ ולקיבוץ?

"קודם כל זה נכס מים שלנו המאפשר עצמאות בתחום המים, גם כאשר למשל יש תקלה אצל 'מקורות' וחוץ מזה תמיד טוב להחזיק נכס שכזה, בייחוד כאשר הצריכה של גח"א מתקרבת לכמות של 300,000 קוב בשנה", הוא מדגיש. "זאת ועוד, אם הנתונים מקידוח הנסיון נכונים זה אמור להיות משתלם יותר מבחינה כלכלית, מאשר לקנות מים מ'מקורות' ובנוסף, המדינה מעודדת ומתמרצת חפירת בארות חדשות ואם נצליח בפרק זמן של חמש שנים לשאוב ולמכור כמות מסוימת של מים, נקבל הנחה על מחיר המים ואנו עובדים בדיוק בכיוון הזה".

אז מכל הסיבות הללו, הוחלט שגבעת חיים איחוד זקוקה לבאר חדשה ולכן בוצע סקר הידרולוגי בשיתוף פעולה עם חברת "בארות חפר" האחראית על נושא זה בעמק וכך נבחר האתר בשדה ממזרח לאצטדיון.

"אתר הבאר החדשה נבחר מכמה סיבות", מסביר שרון. "זה קרוב מאוד לקיבוץ, מה שמתאים מאוד לכל נושא הולכת המים אליו. כמו כן, מדובר בשדה השייך לנו שזה יתרון נוסף ואולי הכי חשוב – קידות הנסיון הראה שאיכות המים טובה".

במידה ואכן כל הבדיקות יעלו יפה ושם יתבצע קידוח הבאר, סביר כי השדה שמסביב לא יוכל להמשיך ולתפקד בייעודו המקורי. "יש רדיוס מסויים מסביב לבאר בו חל איסור מוחלט להשקות במי קולחין", אומר שרון. "אולי עוד תהיה תזוזה קטנה לפה או לשם, אבל בעקרון, זה המיקום".

קידוח הנסיון אותו אתם רואים בתמונות, בוצע לעומק של 80 מטרים. בכל שני מטר שעובר המקדח, נלקחות דגימות קרקע שגם אותן ניתן לראות בתמונות וכך מתקבלת אינדיקציה ברורה איך ומאיפה כדאי לשאוב. "כאמור, הקידוח הצליח וכעת צריך להמתין לבדיקות האחרונות שיאשרו את איכות המים. עלות קידוח נסיוני כזה, נעה סביב רבע מיליון שקלים".

שרון מסביר כי במידה ואיכות המים תהיה פחות טובה, הרי שהעלויות תוזלנה וכך ניתן יהיה לשאוב, להשביח את המים ואולי גם למכור חלק מהם לחברת "מקורות" מה שיאפשר גם הכנסת כסף לקיבוץ מכל התהליך. "מי שמכיר, ממש על צומת הכניסה לעין החורש יש מתקן התפלה של חברת רימון ובארות חפר שמוכרת מים ל'מקורות', כך שהתוכנית בעתיד היא להתחבר לשם, במידה ונרצה או נצטרך להעביר להם מים".

ברגע זה, באופן סמלי, מצלצל הטלפון שלו והוא מקבל הודעה על מים המזרזפים להם מאיזו פירצה בצינור באזור מגרש הטניס. זה גם אות הסיום לראיון שלנו, הוא הולך לעבוד ואני הולך לשתות מים.