קראתי בשמחה בעלון "בתוכנו" האחרון שנורית כרמי העניקה את תפוז הזהב לחבר וקולגה יקר שלי משכבר הימים – אלי שילר. מיד עלתה במוחי השאלה: למה רק תפוז? כי הרי לאיש היקר הזה, עם הזקן והשער הבוהמי, הצועד מספר פעמים בשבוע במגפיו בצעדים איטיים ומדודים לרפת ובחזרה, מגיעה מדליית זהב.

אלי הוא זה שבשקידה ובהתמדה אמון לאורך כ-30 שנים על תחום הבריאות והפוריות ברפת שלנו: הוא זה שהקפיד על בחירת זרמת פרים הנושאת תכונות של רמת מוצקים, שומן וחלבון בחלב.

לפי הדו"ח השנתי האחרון המעודכן לשנת 2023, מדורגת רפת גבעת חיים איחוד במקום 22 (מתוך 158 משקים שיתופיים) בתנובת החלב הממוצעת לפרה, אבל פרותיה מניבות יותר שומן (6.2% ) ויותר חלבון (2.66%) לעומת הממוצע של 21 הרפתות המדורגות לפניה בטבלה.

לכך מתווסף הפרש של 11.9% (177,000 לעומת 198,000) בספירת התאים הסומטיים, שהם מדד לבריאות העטינים ורמת נקיון החלב. יחד עם השומן והחלבון הם מעניקים תוספת מחיר לחלב מעל מחיר התקן                                                                   

ועל כן, כשתמיר ודנה פרץ הקימו את "המחלבה הקטנה", הם התמקמו בעצם בפתחו של "מכרה זהב" המזרים אליהם את חלבן של פרות המניבות חלב עשיר בשומן וחלבון, המצטיין בנקיונו ומאפשר להם להפיק יותר גבינה מכל קילוגרם חלב וגם ובעיקר, לייצר גבינות שאיכותן היא שם דבר בשוק הישראלי. על זה מגיע לאלי שאפו גדול ואולי גם – מדליית זהב.