בכל פעם שאני נוחת בפולין, אני שולח בקבוצת הווטסאפ של משפחתי הגרעינית (לא צ'רבנקה) "הגעתי בשלום, ד"ש מהמולדת הישנה". ב-15 השנים האחרונות אני טס כדרך קבע לפולין ומדריך שם משלחות שיוצאות למסע בעקבות העם היהודי והשואה. הדרכתי כבר מעל 50 קבוצות שונות, רובן קבוצות נוער וחלקן, בעיקר בשנתיים האחרונות, קבוצות של מבוגרים.

לפני שנה בדיוק, חבריי ואני היינו בעיצומן של ההכנות לקראת חידוש המסעות לפולין לאחר סיומה של מגפת הקורונה. התחלתי הכנות עם קבוצות רבות, ערבי חשיפה להורים, התנהלות מול סוכני נסיעות ואז, בבת אחת, הכל השתתק וכבה.

בהתחלה לא הייתה ברורה הסיבה אך ככל שנקפו הימים, הבנו שיש משבר דיפלומטי של ישראל מול פולין וכרגע לא נראה פתרון באופק. היינו המומים מהמצב, מכיוון שמדובר בפרנסה של מאות אנשים שירדה לטמיון.

המשבר נסב סביב שני נושאים מרכזיים: הראשון הוא שאלת הנראטיב ההיסטורי (הערת מערכת: סוגייה זו הוצפה במלוא עוזה עם השתלטות התאומים לך וירוסלב קצ'ינסקי על פולין בתחילת המאה ה-21). כבר מספר שנים שבפולין מאוד לא מרוצים מהיחס שהם מקבלים מהעולם המערבי בכלל ומישראל בפרט, בשאלת המעורבות של פולין והפולנים בהשמדת העם היהודי בתקופת השואה. טענתם העיקרית היא שהם לא חוללו את ההשמדה שבוצעה רק בידי הגרמנים וכי לרוע מזלה של פולין, ההשמדה התבצעה על אדמתה ולכן האשמה דבקה גם בה.

הטענה הזו נכונה – אבל עם כוכבית מנצנצת. מי שהגה, תכנן וביצע את הרצח הנפשע הם הנאצים, אבל הם לא עשו זאת לבדם.

בתחילת שנות התשעים פירסם חוקר פולני בשם יאן גרוס (אביו היה יהודי) את הספר "שכנים" שזעזע את החברה הפולנית. הספר עוסק בכך שיהודים חיו בחיי שכנות עם אחיהם הפולנים למעלה מ-800 שנים בשותפות, יחסים עסקיים וקשרי משפחה וכי למעשה, יהודים רבים ראו בפולין את ביתם הראשון.

עם פלישתה של גרמניה לפולין בספטמבר 1939, החל מבצע רצח של האינטליגנציה הפולנית (הערת מערכת – מבצע זה יצא לפועל בשיתוף פעולה נלהב של ברית המועצות, כפי שהומחש בטבח יער קאטין) ולמעשה נותר עם פולני דתי יותר ומשכיל פחות והרבה פחות מודרני.

יאן גרוס מספר בספרו סיפור מזעזע על הכפר ידוובנה, במסגרתו לוקחים תושבי הכפר הפולני את שכניהם היהודים, מכניסים אותם לתוך אסם ומעלים אותם באש.

הסיפור מזעזע את פולין המודרנית ורבים מכחישים אותו. גרוס מפרסם עדויות ומוכיח שמה שכתב נכון, אך עקב כך הוא  מגורש מפולין ולא יכול לחזור אליה. חוקרים נוספים שמצטרפים לחקר תפקידם של הפולנים בתקופה זו, מגיעים למספר דרמטי הטוען כי חצי מיליון יהודים נרצחו בשואה בידי פולנים באופן ישיר. את הסיפור הזה מנסה פולין להכחיש ולהשתיק עד היום.

הנושא השני בו עסק המשבר, היה שאלת האבטחה. פולין טענה בפני נציגי משרד החוץ ומשרד הבטחון שאין סיבה שבני נוער ישראלים יסתובבו על אדמת אירופה עם אבטחה חמושה.

היו מקרים רבים בהם התעמתו מאבטחים ישראליים עם פולנים ללא צורך, התנהגו באדנות כלפי פולנים ברחובות ערי פולין ויצרו חיכוך שהיה מאוד לא נוח לממשל הפולני. כך הותנתה חזרת המסעות בתנאי ששוטרים פולנים יאבטחו את המשלחות ולא השב"כ.

הקש ששבר את גב הגמל היה נאום שנשא יאיר לפיד, אז שר החוץ, לפני כשנתיים שהעליב את הפולנים (שלא נעלבו בשקט בחושך). הרקע היה חוק פולני הקובע כי בשל התיישנות, יהודים לא יכולים לבקש רכוש ונדל"ן שהיה שייך למשפחתם לפני השואה. לפיד אמר מילים קשות נגד הפולנים והם החליטו להפסיק את המסעות לאלתר.

בינתיים החיים המשיכו. מסעות של מבוגרים יצאו אבל בתי-ספר ומוסדות רשמיים לא יצאו, אבל אז ממשלה התחלפה, לפיד כבר לא רלוונטי והפולנים היו מוכנים לשוב למו"מ עם ממשלת נתניהו. לאחר מו"מ ארוך הגיעו להבנות, כי מה שהשמאל-מרכז לא מצליח לעשות כי יאשימו אותו בהתקפלות ובחולשה, הימין תמיד יכול לעשות ביתר קלות.

שר החוץ, כנציג מדינת ישראל, הסכים לטענה שפולין לא אשמה בהשמדת העם היהודי בשואה (נכון אך חלקי) הוא הסכים שמי שהקים את מחנות ההשמדה על פני האדמה הפולנית הם הגרמנים ולא הפולנים ולכן אי אפשר לטעון שאלו מחנות פולנים (צודק).

בנוסף, הפולנים הצליחו להכניס לרשימת האתרים אליהם הם מבקשים שהמשלחות תגענה, שלושה אתרים המספרים סיפור גבורה פולני בו מעורבים פולנים שהיו אנטישמיים ושיתפו פעולה עם הנאצים. במובן זה, ההסכם החדש הוא שערורייה ומהווה חלק מתהליך השתקה והעלמה של האחריות הפולנית כלפי רצח יהודים בשואה.

מצד שני, האתרים שנכנסו לתוך ההסכם הם בחירה. חוברה רשימה של 30 אתרים שלרובם המוחלט אנו מגיעים בכל מקרה ובתוך הרשימה יש שלושה אתרים שהם בעייתיים.

אף משלחת ישראלית לא חייבת ללכת לאחד משלושתם ואני גם לא רואה איך מדריך ישראלי יספר אותם כאילו הם אמת לאמיתה, מבלי להעמיד בשאלה את האחריות הפולנית לרצח יהודים בשואה. הפולנים גם ביקשו להשתדל לקיים מפגשים בין תלמידים ישראלים לפולנים.

שבח וייס ז"ל, שהיה יו"ר הכנסת, אמר פעם שבפולין היו שני אסמים. באסם אחד שרפו ובאסם אחר הצילו. הכי הרבה חסידי אומות עולם יש מפולין. התקופה הייתה חשוכה ומורכבת וראוי שנאוורר אותה באור השמש. חשוב שנזכור שגם הפולנים היו תחת כיבוש והיו קורבנות של השלטון הגרמני ונכון שהיו משתפי פעולה אבל היו גם מצילים.

בשורה התחתונה: ברמה ההצהרתית מדובר בהסכם המחזיר את המסעות אבל הוא שערורייתי ואני ממש לא מסכים איתו. ברמה הפרקטית, אין שום משמעות להסכם והמשלחות ימשיכו לצאת כמו קודם ללא שינוי.

לגבי שאלת המסעות בכלל, תשובתי ברורה: בעולם מושלם, מסעות לפולין זה דבר רע שיש להפסיק לאלתר, אבל בגלל שאנו לא חיים בעולם מושלם ומדובר על זירה שהצד לאומני בישראל שולט עליה ורואה בה מכשיר להעברת מסרים שבעיניי הם בעייתיים מאוד, אז אני חושב שכדאי שאנשים כמוני וכמו חבריי לדרך ידריכו מסעות כדי לדבר על אהבת אדם, נגד גזענות, על ראיית האחר, המוחלש והשקוף, על בחירה בטוב ועל העובדה שכל אדם הוא אדם.